1 בארמ' כוזא, כלי חרס קטן לשתית מים: כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא (שבת לג:).  חזיוה לההוא עבדא דאנח כוזא דמיא אפומא דקומקומא (שם מח.).  תלה כוזא בסיכתא (שם קלז:).  והוה מנח כוזא דמיא ודלי ליה (תענ' כ:).  אייתי כוזא חדתא ומלייה מיא (ע"ז כט.).  אתקין רב אשי בהוצל כוזא בת רביעתא (חול' קז.).  בערב' כוז كوز כמו"כ, וכבר נחלקו החכמים הערבים בדבר מקורה של מלה זו, שקצתם אמרו שהיא ערבית וקצתם גזרו שהיא לא בלבד לא ערבית אלא אף לא שמית:  וקאל אבו חניפה אלכוז פארשי קאל אבנ שידה והד'א קול לא יערג' עליה בל אלכוז ערבי צחיח ויקאל כאז יכוז ואכתאז יכתאז אד'א שׁרב באלכוז קאל אבנ אלאעראבי כאב יכוב אד'א שׁרב באלכוב והו אלכוז בלא ערותה פאד'א כאנ בערותה םהו כוז (לשאן אלערב), ובעבר':  ואמר אבן חניפה כוז הוא פרסי, אמר אבן שידה וזה הדבור אין להסכים לו אלא כוז הוא ערבית אמתית ויאמרו (בערבית) כאז יכוז אתכאז יתכאז כששתה בכוז אמר אבן אלאעראבי (אומרים בערכ') כאב יכוב כששתה בכוב והוא הכוז בלי אזנים ואם היה באזנים הוא כוז.  אך כל אלה הטענות לא עמדו לו להשם כוז להצילו מידי הכופרים בשמיותו והחדשים החליטוהו זר בלשונות השמיות ומקורו בלשון פרסית (S.  Fraenkel, Aram. Frew. 73).