1, ש"ז, — מין חלי של אשה בכסף או זהב, Schmucksache; esp. de bijou; an ornament: ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וְכוּמָז2 כל כלי זהב (שמות לה כב). ונקרב את קרבן יי' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וְכוּמָז לכפר על נפשתינו לפני יי' (במד' לא נ). — והשתמשו בו במשמ' °סגירה לבית הרחם: והביאו הרופאים ראיות אמתיות שאפשר שהבתולה תתעבר בלתי בעילה וכו' והביא (בורילוש) המעשה בסוסיא שהיה לה כומז על גבי נקבות שלה לשמרה מן הזכרים ועם כ"ז נתעברה (מעשה טוביה, גן נעול ב).
1 רק בעבר', ולא נתברר מקורו ומהותו, ועי' לקמן.
2 אונק' תרגם מחוך, אבל מהותו של מחוך בארמ' לא ידועה. היוני והרומי במשמ' אצעדה על הזרוע, הפשיטא המניכא, ר"ל מין חגורה, וכעין זה רסע"ג שתרגמו בחקאב, שהוא כעין חגורה מקשטה בכסף וזהב. וכבר בימי התלמוד לא ידעו בודאות גמורה מהו הכומז, כי כפי הנראה לא השתמשו יותר במלה זו, וקצת ראיה לדבר שלא הזכירו גם ישעיהו במנותו את קשוטי בנות ירושלם. ואמרו בגמ' ירוש' שבת ו ח:: וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם וי"א זה טפוס של דדים. וכן בגמ' בבלי (שם סד.): אמר ר' אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה דפוס של בית הרחם, ורבה דרש את השם כומז בר"ת: כאן מקום זמה. ונראה כי פרוש זה היה מוסכם אצלם, ולכן שאל רב ששת שם: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ, הטבעת וכו', עם תכשיטין שבפנים, שהוא הכומז, וענה: לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה. אבל, אין כל זה אלא השערה בעולם, וגם בלשונות האחיות אין מלה קרובה לה בין שמות החליים והתכשיטים של האשה.