כון

1, ממנו כּוּן, מָכוֹן, מְכוֹנָה, תְּכוּנָה, *הֲכָנָה.



1 שרש שמי משותף. בערב' כונ كون, ומשמש ברוב הלשונות האחיות בעקרו במשמ' היה, וכן גם בכנענית.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים