1 עי' הערה לקמן.

2 התרגומ' הקדמונ' ראו במלה זו פע' מענין כליון, וכעין זה פרש גם ריב"ג, אמר (שם, בהמשתלחק) וז"ל: ומנ הד'א אלאצל והד'א אלמעני להכיל למען ברק, ע"כ, ובעבר': ומזה השרש (שרש מיוחד כיל שממנו אכלך בדרך) וזו המשמע' (של כליון והשמדה) להכיל למען ברק. וכן בהשרשים. אבל רד"ק פרש מן א. כול: פרוש החרב הוחדה להחזיק ולסבול ההרג ולמען הרבות ברקה להפחיד העמים. ע"כ. והביא שם בשם אביו שפרש להכיל כמו להאכיל. אך כל זה אינו מניח הדעת בפרוש הכתוב. ומהחדשים, קצתם מקימים הנוסחה המסורה ומתקשים בפרוש הכתוב ופרשוה בדרכים זרים, וקצתם פסלו את הנוסחה, אעפ"י שאין ספק בדבר כי כבר לפני המתרגמים הקדמונ' היתה הנוסחה כמו שהיא בידינו. Kornil הגיה להחל במקום להכיל, אבל בהגהה זו לא נרפא הכתוב, כי אין שום טעם במליצה שהחרב מרוטה להתחיל למען ברק, ובודאי שמבחינת סגנון המליצה בלבדו יותר מוטעמת היא הגהת קצת החדשים שפשוט מחקו את המלה להכיל וגֹרסים מרוטה למען ברק, כמו בפסוק יה: למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה. אבל, נתוּח בסכין חריפה כזה הוא דרך קל מאד בפרוש ספר עתיק ואין צרך בחכמה יתרה לדרך כזה, ואולם כאן בהכתוב אי אפשר לקבל הגהה זו כי אין להבין מאין באה המלה להכיל תחת ידי הסופרים המעתיקים, הואיל ובכל הפסוקים לפניה ולאחריה אין מלה קצת דומה לה שנוכל לאמר כי נסרכה משם להנה. ובהיות שאין שום יסוד שירשה לנו למחוק המלה, ולא מצאו החכמים הגהה בצורת המלה שתרפא את המליצה רפואה שלמה, אנו חיבים להניח את המלה להכיל כצורתה בנוסחה המסורה, ועל פי פסוק יה שהובא קודם שנתן שם הסבה למריטת החרב למען היות לה ברק אי אפשר לפרש את המלה הכיל כאן אלא כמו"כ במשמ' מבריק ונוצץ, והמליצה להכיל למען ברק אינה אלא כפל הענין במלים שונות הרגילה במליצת המקרא. ומי שיקשה לו לקבל כפילת מלים אלה ללא צרך במקום הזה יוכל להניח כי העקר הוא המלה להכיל במשמ' להבריק ולנוצץ ונוספו המלים למען ברק על הגליון לפרוש, ונכנסו אח"כ בתוך גוף הכתוב, כמו שכבר העירו המפרשים על מציאות הוספות לפרוש במקומות אחרים במקרא. ואם אין ראיה מפורשת לפרוש מלת הכיל במשמ' להבריק ולנוצץ, סמך לו יש בלשון הערבית. כי הנה גם עצם השרש כיל בערב' שהוא כול העברי ומשמש בעקרו באותה המשמ' כמו בעבר' בענין מדידה, שחשד פרנק' שבמשמ' זו אינו ערבי, עי' הערה לא. כול, הוא משמש עוד בקצת משמ' אחרות, כמו בענין הצֹר שהקישו עליו ואינו נותן ניצוצות, וכמו"כ להפך במשמ' גצים הנפרשים מן הצֹר כשמקישים עליו, ואין שום יחס בין משמ' זו ובין משמ' העקרית של השרש כיל בענין מדידה. ועל כרחנו אנו צריכים לאמר כי היו שם בלשון שני שרשים של כול או של כיל או אחד כול ואחד כיל, שהאחד מהם שמש במשמ' מדידה והשני באיזו משמ' אחרת שממנה נסתעפה המשמ' בדבר הצור והגצים שיוצאים ממנו כשמקישים עליו בברזל, ואפשר שזו היא המשמ' שממנה נסתעפה משמ' הברקה להמלה הכיל. ויש עוד בערב' צרוף אחר לוח لوح וגם הוא משמש בשתי משמעות, האחת כמו לוח בעבר', בענין לוּח של עץ וכדומה, והשנית במשמ' רחוקה מאד מזו, והיא: הבריק ונוצץ. אמר אלג'והרי בהצחאח: לאח אלשׁי ילוח לוחא אי למח וכו' ולאח אלברק ואלאח אד'א אומצ' ולאח אלנג'מ ואלאח אד'א בדא קאל אבנ אלשכית לאח שהיל אד'א בדא ואלאח אד'א תלאלא וכו' ואלאח בשיפה למע בה, ע"כ ובעבר': לאח הדבר ר"ל נוצץ וכו' ולאח הברק וגם אלאח כשהתחיל לנצנץ, ולאח הכוכב ואלאח כשהתחיל להאיר, אמר אבן אלשכית לאח הכוכב שהיל כשהתחיל מאיר ואלאח כשהוא מבריק ונוצץ וכו' ואלאח בחרבו הבריק בה. וכמו"כ בלשאן אלערב: אלאח באלשיפ ולוח למע בה וחרכה ולאח אלנג'מ בדא ואלאח אצ'א ובדא ותלאלא ותשע צ/וה, ע"כ, ובעבר':  אלאח בהסיף הבריק בו והניפו ולאח הכוכב יצא והתחיל להאיר ואלאח האיר ונצנץ ופשט קרני נגהו.  והביא בית של אלמתלמש שאמר:  וקד אלאח שהיל בעד מא הג'עוא כאנה צ'רמ באלכפ מקבוש, ע"כ, ובעבר':  וכבר האיר ונצנץ הכוכב שהיל אחרי אשר נמו שנתם כאלו היה לפיד בכף היד דולק. מכל זה אנו רואים כי הצרוף לוח, בקל לאח ובהפע' אלאח, משמש במשמ' הבריק ונצנץ, להברק ולהכוכבים, וגם לברק החרב כשמניפים אותה באור השמש.  והנה הצרוף לוח איננו ממש צרוף כול, כי במקום הכף שמלה העברית יש בהמלה הערב' ח, אבל בקצת מקרים נהוג בין שתי לשונות הללו חלוף בין כ— ח'  ובמקום כ בעברית תבוא בערב' לפעמים ח' خ, כמו במקום כבה — ח'בא خبا, כנע — ח'נע خنع, רך— רח'י رخى, ובהיות שהצרוף לוח משמש בערב' בשתי משמ', לוח של עץ וברק ונצנוץ, שהן רחוקות מאד זו מזו, יש לחשב כי היו כאן בתחלה שני שרשים מתחלפים זה מזה באות אחת, והצרוף לוח המשמש עתה בערב' במשמ' של ברק היה קודם לוח' لوخ שהוא  בעבר' לוכ, שהוא כול.  וכבר העירו חל"ע על מנהג זה בתוך הלשון הערב' בעצמה שצרוף מהצרופים שלה נתחלף בזמן מן הזמנים באות אחת שלו לאות אחרת דומה לה.  כך R. Ruzhcka בעתון OLZ, 16 252, בדבר הסתעפות ע'פר מן עפר.  עכ"פ, אפילו אם לא נאמר כי הכיל הוא הוא לאח שבערב', אנו רואים כי יש בלשון הזו פעל קצת דומה להכיל שמשמ' היא נצנץ.