1 עי' הערה לקמן.

2 כך במשנ' שבגמ' ירוש' פאה ה ח, וכך בקטעי כ"י משנ' מנק' בודליאנה, וכך כ"י משנ' מנק' פרמה. וכן בערוך דפוס' קדמונ': כומסות ובנוסח' כמוסאות. והנה בגמרא ירושלמי שם אמרו: (כובעות) מן לעיל כמה דתימר וכובע נחשת על ראשו כומסות ר' אבינא אמר מן לרע כמה דתימ' הלא הוא כמוס עמדי, ע"כ, ופרש הערוך: פירוש כובעות ראשי שבלים הן כומסות תחתון של שבלים וי"א לכובעות אגודות הקשורות למעלה כנגד ראשיהן כומסות אגודות הקשורות מתחת. ע"כ. אבל, לא הפרוש הראשון ולא השני אינם מניחים את הדעת, כי אעפ"י שבצורות הקציר של המצריים נראה כי היו קֹצרים גם ראשי השבלים בלבד, אף בא"י אין הדבר נהוג, וגם השם כובעות אינו נאות לזה. וגם בדבר קשירת האלומים למעלה ולמטה אי אפשר שהיתה כאן הכונה, כי דבר זה לא נהוג בארץ ישראל, וגם בצורות מלאכת הקציר של המצריים כל האלומים קשורים רק באמצע. הפרוש היותר מסתבר קצת הוא של הרמב"ם שפרש וז"ל: המנהג לקצור החטה ולעשותה ערימות ערימות במקומות רבות עד שיקבצו הכל במקום אחד ומן המקום ההוא למקום הדישה והוא נקרא גורן וכל אשר יקבצו מן הערימות מעל הארץ נקראן כובעות שהם דומים לכובע וכל מה שיקבצו בחפירה שהיא נעשית בארץ נקראו כומסות. ע"כ. אבל, אין הלשון של הגמ' לעיל ומלרע נאותה לזה, ועוד שפרוש כומסה חפירה באדמה, מן כמוס, יש בו יותר ריח דרש ולא מלשון החיה, ועוד שאין מנהג זה נהוג כלל בארץ ישראל, שאין הפלחים עושים חפירות באדמה להעומרים. וכבר נשאתי ונתתי בענין זה עם הבקיא בעניני הפלחוּת בארצנו, פרופ' דר' דלמן, ואחרי חקירה ודרישה אצל הפלחים ע"י פרופ' דלמן ודר' כנען נתברר כי עפי"ר אין הפלחים כאן עושים צבורים של אלומים אלא כשצריך להובלים להגרן על גמלים, וצבור זה נקרא בלשון הפלחית בדרום חִלֶּה, ובצפון חַבוּן, ולא ידוע מקור שתי אלו המלות. מלבד זה יש עוד מלה אחרת לצבור של אלומים והיא צראבה, כמו"כ רק בלשון ההמונ', וכמו"כ לא ידוע מקורו, אבל זה צבור בהגרן ולא על השדה. וצורת צבורי האלומים הנהוגים בארצות ארפה, שהזכיר ש' קרויס בעתיקות התלמוד (Arch. II, 188) אינן נהוגות כלל בארץ. והיוצא מכל זה, שאין לברר מה היתה הכונה באלה המלים ואיך היו האכרים היהודים עושים באלומות הקציר שלהם.