* 1, ש"נ, — כמו כִּירַיִם: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עליה תבשיל (שבת ג א).  העושה שתי אבנים כירה וחברם בטיט (כלים ו א).  האבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה וכו' וזו (האבן הסמוכה לכותל) היתה כירת הנזירים שבירושלם שכנגד הסלע כירת הטבחים בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן (שם ב).  השוכח תבשיל על גבי כירה וקדש עליו היום (תוספתא שבת ג ד).  כירה שנתנה על גב ארובה העליונה אעפ"י שהוא שופת עליה את הקדרה (שם כל' ב"ק ו יז).  תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו על גבי כירה שאינה קטומה (ירוש' שבת א ד:).  היתה בהמתו שם בהמתו מוכחת עליו היתה כירתו שם כירתו מוכחת עליו (שם שבי' ד לה.).  א"ר יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה תבשיל שבישל כל צורכו וחמין שהוחמו כל צורכן (בבלי שבת לז:).  מעשה באדם אחד שנגנב קומקמום שלו ועלה לקבול עליו לדיין ומצאו על הכירה שלו (מד"ר דבר' ב).  — ומ"ר: שתי כירות המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה (שבת לז.).  —  כִּירָה סתומה וכִירָה פתוחה: ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה מקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה (תוספתא חגי' ב י).  — ואמר המליץ: וידיך ידי הקוף שעירות מפוחמות כמו אודים בכירה, וקול ניבך כרעש בחצות ליל ונשמת פיך כמו רוח סערה (ר"י חריזי, תחכמ' ו).  ושניך כשני דוב זהומות ובהם צואה וריר כמלא קערה, ועיניך כמו כירה2 עשנים ופניך כמו שולי קדרה (שם).

בּית הנר.  — *דוּר העצים.  — חצר.  — *טיף.  — *ירך הכירה.  — *כופח.  — *מוסף.  — *עטרה.  — *פטפוט.  — *פּרכים.  — *קלת.  — שפת, *שפיתה.