* 1, ש"נ, — כמו כִּירַיִם: כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנין עליה תבשיל (שבת ג א).  העושה שתי אבנים כירה וחברם בטיט (שבת ג א).  האבן שהיה שופת עליה ועל התנור עליה ועל הכירה וכו' וזו (האבן הסמוכה לכותל) היתה כירת הנזירים שבירושלם שכנגד הסלע כירת הטבחים בזמן שהוא נותן אבן בצד אבן (שבת ג א).  השוכח תבשיל על גבי כירה וקדש עליו היום (שבת ג א).  כירה שנתנה על גב ארובה העליונה אעפ"י שהוא שופת עליה את הקדרה (שבת ג א).  תבשיל שנתבשל כל צורכו מותר לשהותו על גבי כירה שאינה קטומה (שבת ג א).  היתה בהמתו שם בהמתו מוכחת עליו היתה כירתו שם כירתו מוכחת עליו (שבת ג א).  א"ר יוחנן כירה שהסיקוה בגפת ובעצים משהין עליה תבשיל שבישל כל צורכו וחמין שהוחמו כל צורכן (שבת ג א).  מעשה באדם אחד שנגנב קומקמום שלו ועלה לקבול עליו לדיין ומצאו על הכירה שלו (שבת ג א).  — ומ"ר: שתי כירות המתאימות אחת גרופה וקטומה ואחת שאינה גרופה וקטומה (שבת ג א).  —  כִּירָה סתומה וכִירָה פתוחה: ומה במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה מקום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה (שבת ג א).  — ואמר המליץ: וידיך ידי הקוף שעירות מפוחמות כמו אודים בכירה, וקול ניבך כרעש בחצות ליל ונשמת פיך כמו רוח סערה (שבת ג א).  ושניך כשני דוב זהומות ובהם צואה וריר כמלא קערה, ועיניך כמו כירה2 עשנים ופניך כמו שולי קדרה (שבת ג א).

בּית הנר.  — *דוּר העצים.  — חצר.  —* טיף.  — * ירך הכירה.  — * כופח.  — * מוסף.  — * עטרה.  — * פטפוט.  — * פּרכים.  — * קלת.  — שפת, * שפיתה.