* 1, ש"ז, מ"ר כּוּשִׁים, — א) הכלי שיטוו בו החוטים, Spindel; fuseau; spindle: הכוש והאימה והמקל (כלים יא ו).  כוש שבלע את הצינורא (שם ט ו).  כוש שהוא תחוב בכותל (אהל' יו ב).  הנוגע בצמר שעל גבי האשווה ובטווי שעל גבי הפלך וכו' ובכוש ובעומא (תוספ' כל' ב"ב א ו).  פי כוש וכו' פלכה שעושין על פי הכוש כמו כדור אצל הצינורה כדי שיכבד הכוש ויסוב (ר"ח שבת עח.).  והכוש אשר יטוו בו הוא מחובר משלשה חלקים החלק הראשון העץ אשר עליו הדבר הטווי או המפותל והחלק הב' קצה הברזל או הנחשת אשר יהיה בקצה זה העץ והוא אשר יקרא צינורא והחלק השלישי המכביד והוא אשר יקרא פיקה והוא אשר יקרא במערב גולה (פי' המשנ' לרמב"ם, פרה יב ח).  — כּוּשׁ של רובן, עי' *רובן: כוש של רובן לא יזה לא על הכוש ולא על הפיקה (פרה יב ח).  —  ב) *כעין שפוד קטן עשוי עץ ישתמשו בו לתחבו בדבר של אכילה להכניס לתוך הפה, ובכלל לתחב בו דבר אל מקום צר: נוטל אדם קורנס לפצוע בו את האגוזים וכו' את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו (שבת יז ב).  עֹברה שהריחה תוחבין לה בכוש (תוספתא יוה"כ ה ד).  יד הסכין טפח ושירי הכוש טפח ושירי השפוד טפח (שם כל' ב"ב ז ג).  עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר תוחבין לה כוש ברוטב ומניחין לה על פיה (יומ' פב.).  כגון שתחב לו חברו לתוך פיו או שתחב הוא לעצמו בכוש ובכרכר (חגי' כד:).  אם תחב אדם טומאה בכוש והכניסה לתוך גרונו של אדם טהור (רמב"ם, טומא' מת א ג).  — ובכנ': בתוך גרונך אתחוב את כושי, ואומר לך שמע נא העבד הכושי (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר יו).