* 1, ש"נ, בכנ' כַּוַּרְתּוֹ, מ"ר כַּוָּרוֹת, — א) כעין בית קטן עשוי מקנים וכדומה, לישיבת הדבורים ולעשיית דבשם, Bienenstock; ruche; bee-hive: כוורת דבורים ר"א אומר הרי היא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול (שבי' י ז).  מכר בור מכר מימיו מכר כוורת מכר דבורים (ב"ב ה ג).  כוורת פחותה ופקוקה בקש (כלים ח א).  השידה והתיבה והמגדל כוורת הקש וכוורת הקנים (שם יה א).  כוורת שהיא בתוך הפתח ופיה לחוץ (אהל' ט א).  ליטרא קציעות שדרסה וכו' על פי כוורת אינו יודע באיזה כוורת (תוספתא תרומ' ה יא).  ההולך לחלוב את עיזיו ולגזוז את רחליו ולרדות את כוורתו מצאו חבירו ואמר לו מה שעזי חולבות מכור לך מה שרחלי גוזזות מכור לך מה שכוורתי רודה מכור לך (ב"מ סד.).  דבש הזב מכוורתו אינו אוכל ולא משקה (ב"ב פ:).  דבש בכוורתו מטמא טומאת אוכלין שלא במחשבה (בכור' ז:).  והיאך היתה הבאר עשויה סלע כמין כוורת היתה ומתגלגלת ובאת עמהם במסעות (מד"ר במד' א).  כלי שמשימין בו אש וגללי בקר ומעשנין בו בשביל שיפרחו הנחילין מן הכוורת ויקח הדבש (ערוך, ערך מדף).  — ואמר המליץ: אכלה דבש נמצא לחכיך ואל לדרש נקיק סלע ולא כורת (ספ' המוסר לר"ז בן סעד' יו, כ"י תימנ'), ועי' דְּבֹרָה.  —  ב) °סל כעין כַּוֶּרֶת של קנים לצוד דגים: כוורת הציידים שצדין בהן הדגים (רמב"ם, כלים ט יא).