1, ש"ז, מ"ר כִּידוֹדִים,סמי' כִּידוֹדי, — ניצוץ, Funke; étincelle; spark: עטישתיו (של הלויתן) תהל אור ועיניו כעפעפי שחר מפיו לפידים יהלכו כִּידוֹדֵי2 אש יתמלטו (איוב מא י-יא). — ובמכרת °כִּידוֹדִים: ויהיו הלהבים כידודים דונ' על מנחם. — ואמר הפיטן: יקודי אש כידודי אש יצורי צור כרובים דר, עיניהם ומראיהם כעין סוחרת וכעין דר (ר' יעקב, שבת ה אח"פ, יקודי אש). מאזרי זקות חלצון, מראה בזק כידודיך, נגידי פנים וחיצון, נצוח עוז ידידיך (ר"מ ב"ר מכיר, שבת הפסקה א', מלאכי צבאות). — והמשורר אמר: יודעי יגוני יספו באש לבי כידוד, כי שאלוני מה נחמד דודך מדוד (ר"י הלוי, אהבה, יודעי יגוני). ועשיתי על ענין הנדוד, המבעיר בלבי כידוד, ידידי ידודון ויריעו רעי, ולנדודם אמצא יקוד אש בצלעי (ר"י חריזי, תחכמ' נ). כידוד יקוד תפת לך הוכן לזאת עורה ולעבודת אלהיך כסוף (שם לג).
1 משק' ניחוח, ויש בערב' הרבה ממשק' פילול (Barth, Poelconj). והשרש כיד كيد שנזכר בהערה להשרש משמש בערב' במשמ' הוציא הצֹר נצוצי אש, ועי' הערה לקמן.
2 כבר נחלקו מנחם בן סרוק ודונש בן לברט במלה זו, שמנחם סבר כי יסוד המלה הוא דוד והאותיות כי הן לדמיון, ופרש כידודים כמו דוּדים, והשיג עליו דונש ואמר: ופתר כידודים כסירות וכדודים, וכף בכידודים ככף בכיורים (דונש על מנחם). והתאמצו תלמידי מנחם להגן על רבם (תשו' תלמידי מנח', ערך כידודי), אך לשוא, וכל הקדמונ' ריב"ג, רש"י, ראב"ע ורד"ק קימו וקבלו דעת דונש, שאין ספק בדבר שהיא האמתית, כי הכף והיוד בכידוד הן מיסוד המלה, ופרשו במשמ' ניצוץ, וכן גם החדשים, וכבר הביאו החדשים דמיון לזה מערב' השרש כיד كيد שהובא בהערה להשרש.