— קל לא נמצא.
— נִפע', נִכְמַר, — נכמר העור וכדומה, נעשה עמֹק, מפני רעב, וכדומה, einfallen (Wangen u. d. g.) ;dev. creux (joues etc.) ; bec. hollow (cheeks): בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר עורנו כתנור נִכְמָרוּ1 מפני זלעפות רעב איכ' ה ט-י. — ואמר המשורר: אש תאוה להט קרבינו ועורנו כמו תנור ביום נוד נכמרו2, לא אשכחה יום זממו להלך ורחמינו עליהם עת פנותם נכמרו רמב"ע, תרשיש ז נה. אמרו הים אני אם תנין ומילדי ענקים או כבן מנוח, העור הלא נכמר וכלה השאר גם עששה עצם וסף המוח הוא, עד אן בגלות, כ"י בודל'. — *ובנין וכדומה, נהרס ונפלו שבריו פנימה: תני (על מה שנאמר במשנה ב"מ י א הבית והעליה של שנים שנפלו וכו' רואין אלו אבנים ראויות להשתבר וכו') נכמר כתנור העליונות ראויות לישבר נפל לחוץ התחתונות ראויות לישבר ירוש' ב"מ י יב ג.
1 י"ג נכמר. ובמשמ' פעל זה נפלגו דעות הקדמונ' והחדשים. רובם פרשוהו מענין חם, שרפה, יבש וכדומה. ואמר ריב"ג וז"ל: ואמא עורנו כתנור נכמרו פמענאה האג'ת אי יבשת לא ת'ארת והד'ה אללפט'ה מתצרפה פי אלעבראני פי הד'יינ אלמעניינ אעני פי אלת'וראנ ואליבש כתרצפ אלהיג'אנ פי אלערבי פיהמא פאנ אלערב תקול האג' אלדם אי ת'אר ותחרכ וכד'לב אלפחל ואלשר כמא קאל אלעבראניונ כי נכמרו רחמיו יחד נכמרו ניחומי ותקול אלערב האג' אלבקל אד'א יבש כמא יקול אלעבראניונ עורנו כתנור נכמרו אי יבשת וג'פת פאלמד'הב פי עורנו כתנור נכמרו כאלמד'הב פי צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ ואלמתרג'מ מהתאג' אלי מערפה מת'ל הד'א אלאשתראכ בינ אללע'את חתי תכונ תרג'מתה מבניה עלי אצול אלפצאחה מות'קה עלי דעא'מ אלבלאע'ה, ע"כ, ובעבר': אבל עורנו כתנור נכמרו ענינו האג'ת (בערב') ר"ל יבש ולא ת'ארת (בערב', ר"ל המו), וזה הלשון משמש בעבר' באלה שתי המשמע' ר"ל במשמ' המה ויבש כשמוש הפעל היג' בערב' בשתיהן והוא שהערב' יאמרו האג' אלדם, שר"ל המה והתנועע וכמו"כ הזכר וכדומה כמו שיאמרו העברים כי נכמרו רחמיו יחד נכמרו נחומי ויאמרו הערב' האג' אלבקל כשהוא (הצמח) יבש כמו שיאמרו העברים עורנו בתנור נכמרו כשהוא יבש ונתקשה והטעם בעורנו כתנור נכמרו כטעם בצפד עורם על עצמם והמפרש צריך לדעת ההשתתפות הזאת שבין הלשונות כדי שיהיה תרגומו בנוי על שרשי הצחות מיוסד על עמודי ההגעה. רש"י: נתחממו. ראב"ע: כמו יבערו ויקדו. תרג' הארמי במשמ' שחור: משכנא היך תנורא אתקדרא, ע"כ, וכן רד"ק, וקצת החדשים. ר"י קרא: נקבץ העור ונכווץ קמטין קמטין כאלו נשרף בתנור אש. ע"כ. וכך קצת החדשים. כ"ז מעיד שהדמיון נכמר כתנור במשמ' הללו ביחס לפעולת הרעב על העור איננו טבעי. ומלבד זה יש עוד להתבונן להדבור הזה בעצמו נכמר כתנור שהשתמשו בו בגמ' ירוש' בהמאמר המובא בפנים בענין הבנין שנהרס ונפלו אבניו. בדבר אמתת הנוסחה אין לפקפק, כי מלבד שכך הוא בכל הספר' גם עצם זרות דבור זה להענין המדֻבר עליו שם מוכיח שאין כאן שום שבוש וטעות, וכמו"כ שאין זה דבור בדוי מבעל המאמר ולא השתמשות במליצת הכתוב, כי לא יעלה על דעת אדם להשתמש במליצה נכמר כתנור במשמ' נשרף או השחר או נתקמט לענין בנין שנהרס ונפלו אבניו. על כרחנו אנו צריכים להניח, כי הדבור הזה נכמר כתנור היה נהוג בלשון מזמן קדום לענין שבירה ונפילת השברים באיכות מיוחדה. והנה התנורים העתיקים בזמנים הקדומים, לפי מה שנראה משארית התנורים שנמצאו בהחפירות בא"י, היו עשוים כעין שפופרת רחבה של חרס שקועה בחפירה באדמה, ואם מפני סבה מהסבות נשברו הדפנות של חרס לא יכלו השברים לפֹל לחוץ מפני כתלי החפירה ונפלו לתוך השפופרת. ולכן יכלה שבירת התנור להקבע לדמיון לכל שבירה שהשברים נופלים לא לחוץ אלא לתוך הדבר שנשבר פנימה, ואין ספק בדבר כי זו היא משמ' העקרית של הדבור נכמר כתנור, לפי השמוש בגמ' ירוש'. ואח"כ השתמשו בו בהשאלה בענין הגוף, עור הפנים וכדומה, כשנהיו בו מקומות עמקים כמו נקרות, כאלו נכמר כתנור. והנה, אין למשמ' זו להשרש כמר דמיון בשאר הלשונות השמיות, אם לא שנדמה לו הפעל האשורי כַמַרֻ במשמ' הפיל ארצה. עכ"פ השמוש התלמודי והשמוש המקראי יחד עושים פרוש זה לודאות גמורה.
2 מהפעל להט נראה כי כונת המשורר בהפעל נכמרו מענין שרפה.