פ"י, פָעו' כָּמֻס, — כמו *כמן, טמן: הלא הוא כָּמֻס עמדי חתום באוצרתי (דבר' לב לד).  — ובמדר': שאמרו החרטומים אל פרעה עתיד נער להולד והוא יוציא את ישראל ממצרים וכו' עד שנולד משה ומשנולד אמרו לו הרי נולד והוא כמוס מעינינו (ילקוט שמות קסה).  — ומצוי בסהמ"א: יהי רצון שיפתח הקב"ה לבך לתורה כפתחו של אולם וכל מה שישמעו אזניך יהיה כמוס בלבך (תשו' הגא', כ"י גני', גנזב' 283).  — ואמר הפיטן: בכבוד לשבח אז הוטל שבוע וזר ירבוד, כמוס ונעוה יעורטל בהיכל ואמר כבוד (רסע"ג, עבודה).  יקומם מחה וזכרם בטל, יקר כעסם כחול וכאבן נוטל, יזורבו נצמתו בחֹרב וחם טל, כמוס גפר ולוויו מכל נוטל, כי מי נח זאת לי לעולם בלי לבטל (ר"א קליר, אאגרה).  תתן להבהב נותצי פניניך, תקרא לשכרם כוס כמוס בפנך, תבא כל רעתם לפניך (הוא, קינות, שבת סורו מני).  תקרא תגלה יום כמוס בלב, והטיבה לנו להסיר מנו מגנת לב (הוא, איכ' אשפתו).  פללתי לנורא ואיום, ראות כמוס יום (משול' בר' קלוני', אפיק רנן).  ירח אשר לא פענח לראשונים, כמוס לצפון חדשים וגם ישנים, לראש הושם לארבעה ראשי שנים (שבת החדש, אדון מקדם).  — ואמר המשורר: סיג האליל כמוס בלבם ואת כסף אמונים מלבות הגו (רמב"ע דיוואן ל, כ"י בודל').  — ועב' ועתי': גדרת רקיע וכמסת חצי מים ומפירותם עבים יחשרו (יוסי בן יוסי, אתה כוננת).  הלא טוב לו כמס ספריו בקברים דונש על מנח', לדורש החכמות.  חקר תבונות שכל סוד סתריה גלה ונפזרת שמה מאוספה, שלל שלליה וכמס באוצרותיו ובטח במחמדי זהבה וגם כספה (רשב"ג, מי זאת).  והמדע בראש דרכי אלהים והאל ממאור כח כמסו, ושמהו  כמו מלך עלי כל וכתב שם יקותיאל בנסו (הוא, בחר מהחלי).  אל תחמוד איש כמס חיל וכחול הים קנין קוה (רמב"ע, תרשיש ט).  בשמי ערוגות זרחו אכן ידי צפון צפוני מרקחיהם שסו, ריח אבק רוכל והרוח כמו רכיל בסודיהם אשר כמסו (הוא, עיני עננים, כ"י בודל').  והלך על נתיב מרי כאישיו וגֻלות תוך בתוך לבב כמסתם (הוא, הללמוד מהזמן, שם).  כסף וזהב לרוב כונסת, מוציאה קימעא והרבה מכנסת, ואבני נזר באוצרותיה כומסת (תשב"ץ כח).  וביום הכפורים מחשבת רעה יכמוס, ועון פלילי עליו יעמוס (עמנ', מחבר' כה).  כל זה כמס, ועל הגמלים עמס (ספר המוסר לר"ז בן סעד' יט, כ"י תימנ').  מי שהעלים את חכמתו ובתוך לבו יכמסנה מה תועלתו כי לא למד ממחשבה העליונה (שם א).

— נִפע', *נִכְמַס, — שכמסוהו: יי' מהאדם גו נרפש ונרמס, מלא תוך ומרמה וגם און וחמס, כציץ נובל יצא וחם השמש ונמס, אם תפקוד עליו עונו  הנכמס, אפך וגם קצפך איך ישא ועמס (רשב"ג, יי' מה אדם).  טפלו שקר ונתנם למרמס, טרדום למדחפות אנשי חמס, יצאו מארצם וקץ חזרתם נכמס, ישבו בגוים והיו למס (ררגמ}ה] סליח', איה כל).  תגאל נפשי מתוך וחמס, שוב ידיד נכמס, אל תוך גן נחמס (ר"י נגארה, יאכל אש).  

— הִפע', °הִכְמִיס, — כמו קל: הגיגו ציינם והנוום בל ימוטו לעולם, והכמיס אור החמוש לנוצרי חימוש שיכלם (ר"ד בן ישי, מחז' ויטרי, אקדמה בתודה).