א. כָּמַר

1, —  קל לא נהוג בספרות הקדומה.

—  נִפע', נִכְמַר, נִכְמְרוּ, —  נִכְמְרוּ רחמיו, נתעוררו ונתחממו, erregt w.;  être ému; be moved:  וימהר יוסף כי נִכְמְרוּ2 רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות (בראש' מג ל).  ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נִכְמְרוּ רחמיה על בנה ותאמר בי אדני תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתהו (מ"א ג כו). — ונִחוּמָיו:  איך אתנך אפרים אמגנך ישראל איך אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נִכְמְרוּ נחומי (הוש' יא ח).

— ובמדר':  אחר ימים חלה הבן אמר בבקשה קראו לאבי שיראני באו ואמרו לאביו מיד נכמרו רחמיו עליו ועלה אצלו (מד"ר שמות מו). — והלב נִכְמַר, ואמר הפיטן:  לבן הגר נבל ולבו לא נכמר ואבי לא נשמר ולחם נתן לו (כנף רננים, אליכם ההרים).

—  קל, °כָּמַר, יִכְמֹר, כְּמֹר, —   כָּמַר רחמיו, עשה שיִּכָּמֵרוּ:  זכות עקוד מור, אץ רחמים לכמור, זלעף בשר חמור (יוצר ב' פסח, אפיק רנן).  צדקות לגלגל כמור נחומים, לפניך תבא מדת הרחמים (סליח' ערב ר"ה, תפלה תקח).  — וגם במליצה הפשוטה:  ולי היה נאה לכמור רחמים על בני יותר מכם ולמה יכמרו רחמיכם עליו יותר מרחמיי — יוסיפון, פרק צג.

—  הִפע', °הִכְמִיר, —  הכמיר רחמי פלוני, עשה שיכָמרוּ רחמיו:  אנא זכור בן הכמיר רחמי אב באמירות שנים, חננתו גוים שנים ולאמים שנים (הושע' ב סכות, אנא אל אחד).  — ובמליצה פשוטה:  כי זה החקוי יכמיר רחמי הנפשות ויעוררם (באור ספר השירים לאריסטו סז).



1 עי' הערה לקמן.

2 בכונת פעל זה אין ספק, אך משמ' העקרית לא נתבררה וכמו"כ לא ידוע חבר לו בשאר הלשונ' השמיות.  השרש כמר בערב' אינו משמש במשמ' קרובה לזו.  בסור' יש לו משמ' שחור, עצב, שאינן ענין לכאן.  ואולי יש לדמות לו הפעל ח'מר خمر בערב', שממנו השם ח'מיר خمءر, שהוא שאור, וח'מר ליין, ומשמ' העקרית בענין תסיסה.  וגם בארמ' ועברי' יש שארית משרש זה בהמלים חמירא לשאור, חמר ליין, והפעל יחמרו מימיו, וצריך להניח כי חלק מהשרש השמי הקדום ח'מר נתרכך בעבר' וארמ' לחמר וחלק ממנו נתקשה באלו שתי הלשונות לכמר.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים