1, ש"ז, מ"ר כְּמָרִים, — כֹּהֵן, בפרט כהני קצת אלילי הגוים, heidn. Priester; prêtre païen; heathen priest: והשבית את הַכְּמָרִים אשר נתנו מלכי יהודה ויקטר2 בבמות בערי יהודה ומסבי ירושלם (מ"ב כג ה).  לעגלות3 בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וּכְמָרָיו עליו יגילו (הוש' י ה).  ונטיתי ידי על יהודה ועל כל יושבי ירושלם והכרתי מן המקום הזה את שאר הבעל את שם הַכְּמָרִים עם הכהנים (צפנ' א ד).  — *וכוּמָר: רבי יהושע אומר (יתרו) כומר היה (מכי' יתרו א).  הקבר והגשר שאין להן בית דירה ובית עבודה זרה שאין לו בית דירה לכומרין (תוספתא ערוב' ו ד).  כלים (של עבודה זרה) המשתמשות בהן ובגופה גנבום כומרים ומכרום הרי אלו מותרין (שם ע"ז ז יב).  ויהונתן בן גרשום בן מנשה וכו' כומר היה לע"ז והאריך ימים (ירוש' ברכ' ט יג ד).  אם היה כומר אסור (למכור לו לבונה) רופא מותר (שם ע"ז א לט ד).  ע"ז שהיתה לה גינה (ומרחץ נהנים מהם) בטובת הכומרין ושלא בטובת הכומרין (שם ד לט ד).  על ידי שהיתה רבקה בת כומרים לא היתה מקפדת על טנופת ע"ז (מד"ר בראש' סה).  אמרו רבותינו יתרו כומר היה לע"ז וראה שאין בה ממש וכו' וקרא לבני עירו ואמר להם עד עכשיו הייתי משמש אתכם מעתה זקן אני בחרו לכם כומר אחר עמד והוציא כלי תשמישי ע"ז ונתן להם הכל (שם שמות א).  בדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה כולן מתקבצין בבת אחת ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת (שם במד' יח).  יתרו לא כומר של ע"ז היה וכיון שבא לפתחו של הקב"ה קיבלו (פסיק' רבתי לה).  — ומשל: הך4 האלהים ויבעתו הכומרים (מד"ר שמות ט).  הכומרים5 גנבו אלהים מי נשבע בו ומי יקריב לו קרבן (שם בראש' כו).  — ומצוי בסהמ"א ככנוי לכהני אוה"ע גם של כנסת הנוצרים: כשראה המלך כן אמר אל כומר של מלך אדום ואל הישמעאלים לכו אל אלהיכם וכו' ולמחר שלח המלך בשביל הכומר ואמר לו וכו'  (מכת' מלך כוזר לחסדאי).  ושאלו אותם על דבר הכומרים בני גוץ (מסע' ר' בנימין 80).  וימסרו ספר המדע והמורה ביד הכומרים וגדולי הגלחים והצעירים (מכת' בני חסדאי לקהל' קשטיליא).  שקבלו (אומות הנוצריות) אמונת ישו הנוצרי ע"י כומר אדומי (חזוק אמונה לר"י בר"א א ד).  הייתי נכבד מן השרים והפרשים וההגמונים והכומרים והגלחים (צוָאת ר"י א"ת, דרך טוביה).  וכבר נהגו הכל להעלות מס קרקעות לגלחים וכומרים (שו"ת רשב"א קסד).  אם יש פיוט שעשה גלח או כומר לשבח ע"ז (ספר חסיד', תתתקמ"ח).  מעשה היה והביא גוי חלוק וכו' השליך החלוק באש ולא נשרף אמרו הגלחים והכומרים ליהודים הרי תדעו כי יש קדושות בחלוק (שם, תתר"ט).  ואדוני האמונה פיפיור והגמונים חכמים גלחים וכומרים (מכת' ריכלין למז"ט בוניטו, גרץ 9, 529).  איש נורא מאד יאהאן רייכלינוס שהדפיס ספרים בידיעה זו וזולתם עוד רוב ידועים לי ולך מכומריהם ואחרים המעיינים בזוהר (ר"א מודינא, ארי נוהם ב).  שבתחבולה זו הכומרים היונים מדליקים נרותיהם בבית טעותם (מעשה טוביה, יסו"ע ב).