, ש"נ, — טבע הכסיל: אשת כְּסִילוּת המיה פתיות ובל ידעה מה (משלי ט יג). — ומצוי בסהמ"א: וכאשר האבן פחותה משתקבל החכמה והכסילות כן העצם האלהי יתברך מרומם מלקבל החיים והמות (כוזרי ב ב). מי שלבש בבקשת החכמה לבוש הבושת ילבוש מהכסילות אפוד ומעיל ועל כן תקרעו מעיל הבושת בבקשת החכמה (מבח' הפניני', שער החכמ'). ושאלו לחכם האיך נאה לזקן שילמוד ואמר אם הכסילות גנאי הוא לו תלמוד נאה לו (שם). ולמה בכסילותיו הכסיל שמח לכל (שאלות הראב"ע קנז). אם תכתשהו במכתש לא תסיר מעליו אולתו, ואם תכהו בפטיש לא תחדל כסילותו (הוא, חי בן מקיץ). — ואמר המשורר: ואמרה די לי הלך על מהלכי ימים וכמה אהיה פורע, נבהל בחטאו מעמד לפני גביר ובים כסילות מתמול טובע (רשב"ג, לבי באימת אהבה). ולא מצאו לבד חנף ומֵרע ויום לחם שמורים ולקוטים, וחיים בעפר בגד קבורים בתכריכי כסילותם חנוטים (רמב"ע, דיואן סד, כ"י בודל'). מתי הוד ומדות צניפים ומדות ומשיג אבוסים ועול בריאים, ומפת פתיות שבעים וסכלות ומיין כסילות ימותם סבואים (שס קל). — °כְּסִילוּת קְדוֹשָׁה, אולת ושטות בכונה רצויה, sancta simplicitas: כי מבין ובלתי מבין שוה לשמוע בספר הזהר ווי להון לחייבא זכאה חולקא דצדיקיא וזו נקרא ליודעים כסילות קדושה כי בינם לחבריהם אשר בחלקם זה ה' חפץ מאד יותר מן הראשון הוא היודע ובוחן לבות (ר"א מודינא, ארי נוהם כו).