כֶּסֶךְ
* 1, ש"ז, מ"ר כְּסָכִים, בכנ' כְּסָכָיו, — רצועה או פתיל לתלות את הנוד או הכִּלָה: הנוד בכסכיו2 מותר לנטותה בשבת (שבת קלח:). מתעטף אדם בכילה ובכסכיה2 ויוצא לרשות הרבים בשבת ואינו חושש (שם קלט:).
1 לא נתברר מקור מלה זו. —
2 גרסת הערוך, וכן ברי"ף, ובנוסח' בכיסנא, בכסכסיה. ופרש ר"ח: חמת שיש עליה חוטין או משיחות קשורין מצדדיה מותר לנטותה בשבת באותן היתידות המוכנין לה. ע"כ. וכן בענין הכילה: פי' כוסכיא חוטין ומשיחות שעליה.