, — קל לא נמצא במקרא.

— הִפע', הִכְפִּישׁ, בכנ' הִכְפִּישַׁנִי, — הִכְפִּישׁוֹ באפר, שָׂם עליו אפר לאות אבל וצרה ולכלך אותו: השביעני במרורים הרוני לענה ויגרס בחצץ שני הִכְפִּישַׁנִי באפר (איכ' ג יה=יו). — ואמר הפיטן: ויחמוס וינצל מעדיי להכפישי, ומגבה לתהום הרפישי, ותזנח משלום נפשי (ר"א קליר, קינ' איכ' אשפתו).  תביט בדכינו ועוד בל תכפישנו, תקרא דרור כמאז בו להחפישנו, תת המון לאומים תחת נפשנו (קרוב' שקל', מעתיק פלוסים). — ואמר המשורר: נכעיס בנות ימים בזכרו עד יאש לעד באפר בוז להכפישנו (רמב"ע, דיואן קצב, לפני זמן). — ובמליצה, הכפישו ברפש, הכניסו בדברי שטות: ככה עם לא בינות יכפישו ברפש (יל"ג, רפסודות).

— הָפע', * הָכְפַּשׁ, מָכְפַּשׁ, מוכפשת, — שהכפישוה: כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול וכו' באותה שעה הס כל בשר מפני יי' (מד"ר בראש' עה, שם שה"ש, אתי מלבנון).

— קל, °כָּפַשׁ, פָעו', כָּפוּשׁ, —  כמו מכפשׁ: פץ רועה נאמן, כפוש באפר ומודמן, צאן אשר בחיקו הואמן, איך גזו בלא זמן (ר"א קליר, קינ', אז בהלוך).

— הִתפ', °הִתְכַּפֵשׁ באפר, — הכפיש את עצמו: קמתי על כן בקהל אשוע מבקש צדקה חנם רוגש בבית הועד ומתכפש בעפר (בנימ' בר זרח, אקום חצות לילה).

— נִפע', °נִכְפַּשׁ, — שהכפישוהו: איך חוללה יפעתך נכפשה ברפש, איך חרבות הערלים באו לבך (יל"ג, אדו"מ ט).