* 1, כֻּפָּת, כופת, שזו"נ, א) חתיכה גדולה של עץ וכדומה, Klotz; bloc; block: כופת שקבעו בנדבך קבעו ולא בנה עליו ולא קבעו (כלים כ ה).  כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים (שם כב ט).  כופת2 בין חקוק בין שאינו חקוק מטלטלין אותה בשבת (תוספתא שבת יג=יד יז).  כופת3 חלקה שאין בה גובה טפח (שם כלים ב"ב ב א).  שני כפותין4 זה על גבי זה ואבן על גבי הכפותין (שם אהל' יב א).  ראשי כלונסות שיושבין עליהן האומנין וכו' וכן כופת של תמרה שהוא יושב עליו אפי' גבוה טפח (רמב"ם, כלים כה י). — ב) כֹּפֶת שאור וכדו', חתיכה של בצק: תינוק שנמצא עומד בצד כופת5 של בצק (תוספתא טהר' ג יב).  א"ר שמעון בן אלעזר בצק שעשאו כופת בטל (ירוש' פסח' ב כח ד).  כופת6 שאור שייחדה לישיבה (בבלי שם מה:).