*, פ"י, — קשר ידיו או רגליו יחד, binden, fesseln; lier, ligoter; to tie: כיצד מלקין אותו כופת שתי ידיו על העמוד הילך והילך וחזן הכנסת אוחז בבגדיו וכו' (מכות ג יב).  לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו (תמיד ד א).  כפתוה (את הפרה האדמה) בחבל של מגג ונתנוה על גבי המערכה ראשה בדרום ופניה למערב (פרה ג ט).  היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו פטור (ב"ק ו ה).  המניח עם הארץ בתוך ביתו לשמרו וכו' אפילו מובל אפילו כפות (טהר' ז ה).  ר' טרפון אומר (הלולב) צריך שיהיה כפות ואם היה (פרוד) יכפתנו (ספרא אמור יב טז).  תפשו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צוארו (מכי' יתרו א).  אמר רבי יעקב אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו (ספרי דבר' פא).  לאחד שעלתה לו מכה ברגלו והיה רופא כופתו ומחתך ברגלו כדי לראותו (תוספתא שקל' א ו).  כפת ידיו ורגלו וישב לו באמת המים (שם מקוא' ז א).  כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני ארי (פסח' מט:).  אמר רבא כפתו ומת ברעב וכו' כפתו בחמה ומת בצינה ומת וכו' כפתו לפני ארי (סנה' עז.).  כפתוהו על העמוד ורץ מב"ד (שבוע' כח.).  אמר ר' יהושע בן פרחיה בתחילה כל האומר עלה לה (לשררה) אני כופתו ונותנו לפני הארי (מנח' קט:).  בשעה שבקש אברהם לעקוד יצחק בנו אמר לו אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של סכין ואצערך ושמא תפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן אלא כפתני יפה יפה מיד ויעקד את יצחק  כלום יכול אדם לכפות בן של שלשים ושבעה וכו' אלא לדעתו (מד"ר בראש' נו).  א"ר יהושע בן לוי כשהגלה נבוכדנצר את ישראל היו כפותים מאחריהם (שם שמות כז).  כך ישראל באין אומות העולם וחובטין אותם ממקום למקום וחובשים אותן וכופתין אותן בקולרין (שם לו).  זה יצחק שהיה כפות ועקוד על גבי המזבח (שם ויקר' ל).  מה עשה הקב"ה נטל שר הארץ וכפתו והפילו לפניהם (שם במד' כב).  פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסייע לחזקיהו הרגיש בהן סנחריב ומה עשה להם סנחריב הרשע בערבית כפתן בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב וכו' בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין אמר דומה שלא באו אלו אלא לסייעני (שם שה"ש, אתי מלבנון).  כיון שבא משה אצל אבות העולם אמרו לו מה עשו האויבים בבנינו אמר להם מהם הרגו ומהם כפתו ידיהם לאחוריהם (שם איכ', פתיח').  בשעה שנכנסו שונאים לביהמ"ק תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהן והיו בוכין (שם, ודמעתה).  ומה עשה הקב"ה כפת את שרו (של סיחון) והפילו ומסרו ביד משה (תנחומא, הוספ' לדבר' ח).  אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין (רש"י דבר' א טו).  וכן יש לו (להדַיָּן) לכפות ידים ורגלים ולאסור בבית האסורים (רמב"ם, סנה' כד ט). 

— נִפע', *נִכְפַּת, — שכפתוהו: זה יצחק שנכפת על המזבח (מד"ר שה"ש, אשכול הכופר).  והרי (לולב) זה פרוד ואין אתה יכול לכפותו שיהו ענפיו הפרודים כאן וכאן נכפתים ומתמעכים אצל אביהם שהן מחוברים בו לפי שקשים הן (רש"י סוכ' לב.)  

— פע', *כִּפֵּת, — אגד יחד:מעשה באחד שכיפת שתי כיפין של תמרה להיוִת יושב עליה (תוספתא כלי' ב"ב ב א).

— פֻע', *כֻּפַּת, מְכֻפַּת, מכופת, מכופתין, —  כמו נִכְפַּת: של זהב היו (המטות) והיו מכופתין בכאפתין של כסף (מד"ר אסת', חור כרפס).

—  הִפע' הִכְפִּית, —  כמו כָּפַת, ובהשאלה, חבר יחד:  נביא מכפית1 ידיו ורגליו ויושב לו לפני כהן גדול (ירוש' הור' ג מח:)