*1, ש"ז, מ"ר כָּרוֹזִים, —  אדם שמכריז דברים להודיע בקהל, Ausrufer, Herold; crieur (public); public crier:  נחונייא חופר שיחין גביני כרוז2 בן גבור על נעילת שערים (שקל' ה א).  מצאו לו (להנדון בבי"ד) זכות פטרוהו ואם לאו יוצא ליסקל וכרוז יוצא לפניו איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל על שעבר עבירה פלונית ופלוני ופלוני עדיו כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו (סנה' ו א).  אמר רבי אבא בר כהנא כרוז אחד עמד לי בדור המבול זה נח (מד"ר בראש' ל).  מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין ומתיר את הגנבים והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמה לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותן לחורים למחר הוציא כרוז ואמר כל עמה לקומפון וכו' וסתם את החורים וכו' לומר שאין הכל אלא מן הקבלנין (מד"ר ויקר' ו).  כל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפור והיו יוצאין וחופרין קברות וישנין בהן (שם איכ', פתיח').  לעתיד לבא הקב"ה מוציא כרוז ומכריז ואומר כל מי שלא אכל בשר חזיר מימיו יבא ויטול שכרו (שם קהל', מה שהיה).  למלך שאמר לבני המדינה שיבנו פלטין ובנו אותו והיו בני המדינה על פתח פלטין ומצעקין ואומרים יכנס המלך בפלטין מה עשה המלך נכנס בפישפש ושילח את הכרוז ואמר להם אל תצעקו שכבר באתי לפלטין (פסיק' רבתי ה).  מטרונת שאלה את ר' יוסי אמרת לו מה ראת למד להיות גבוה מכל האותיות אמר לה מפני שהוא כרוז ודרכו של כרוז להיות עומד במקום גבוה ומכריז (שם כב).  וכיצד מכריזין הכרוז יוצא בבקר פעם אחת בשעת הכנסת פועלין ופעם אחת בערב בשעת הוצאת פועלין שדה פלונית שסימניה כך וכך ומיצריה כך וכך עומדת לימכר (טוח"מ קט א). —  ומ"ר:  אמר ריב"ל אוקוניא מהלכת לפני האדם והכרוזות כורזין לפניו ומה אומרים תנו מקום לאיקונין של הקב"ה (מד"ר דבר' ד).