1, ש"ז, מ"ר כְּרוּבִים, כְּרֻבִים, — מין ממיני המלאכים: ויגרש את האדם (מגן העדן) וישכן מקדם לגן עדן את הַכְּרֻבִים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים (בראש' ג כד). ואראה והנה אל הרקיע אשר על ראש הַכְּרֻבִים כאבן ספיר כמראה דמות כסא (יחזק' י א). וירא לַכְּרֻבִים תבנית יד אדם תחת כנפיהם וכו' פני האחד פני הַכְּרוּב ופני השני פני אדם וכו' וישאו הַכְּרוּבִים את כנפיהם וירומו מן הארץ וכו' היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כְרוּבִים המה (שם ח-כ). — ודמות כְּרוּבִים שעשו במקדש: ועשית שנים כְּרֻבִים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת ועשה כְּרוּב אחד מקצה מזה וּכְרוּב אחד מקצה מזה מן הכפרת תעשו את הַכְּרֻבִים על שני קצותיו והיו הַכְּרֻבִים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הַכְּרֻבִים (שמות כה יח-כ). ויעש בדביר שני כְרוּבִים עצי שמן עשר אמות קומתו וחמש אמות כנף הַכְּרוּב האחת וחמש אמות כנף הַכְּרוּב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו וכו' ויתן את הַכְּרוּבִים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את כנפי הַכְּרֻבִים ותגע כנף האחד בקיר וכנף הַכְּרוּב השני נגעת בקיר השני וכנפיהם אל תוך הבית נגעת כנף אל כנף ויצף את הַכְּרוּבִים זהב (מ"א ו כג-כח). — ועל המכונות במקדש דמות כְּרוּבִים: ועל המסגרות אשר בין השלבים אריות בקר וּכְרוּבִים (שם ז כט). — וצורת כְּרוּבִים באריגה בתוך היריעות: ואת המשכן תעשה עשר יריעת שש משזר ותכלת וארגמן ותלעת שני כְּרֻבִים מעשה חשב תעשה אתם (שמות כו א). ויעש את הפרכת תכלת וכו' מעשה חשב עשה אתה כְּרֻבִים (שם לו לה). — ובֵין הַכְּרוּבִים, מקום התגלות האלהוּת במקדש: ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הַכְּרֻבִים אשר על ארון העדת (שמות כה כב). ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת אשר על ארן העדת מבין שני הַכְּרֻבִים (במד' ז פט). — ישֵׁב הַכְּרוּבִים, תאר מליצי להאלהות: וישאו משם את ארון ברית יי' צבאות אלהי ישראל ישב הַכְּרֻבִים (ש"א ד ד). ארון האלהים אשר נקרא שם שם יי' צבאות ישב הַכְּרֻבִים עליו (ש"ב ו ב). יי' צבאות אלהי ישראל ישב הַכְּרֻבִים אתה הוא האלהים לבדך (ישע' לז יו). ישב הַכְּרֻבִים הופיעה (תהל' פ ב). יי' מלך ירגזו עמים ישב כְּרוּבִים תנוט הארץ (שם צט א). — ופִתוּחִים בעץ או אבן בדמות כְּרוּבִים: ושתי דלתות עצי שמן וקלע עליהם מקלעות כְּרוּבִים ותמרת ופטורי צצים וצפה זהב וירד על הַכְּרוּבִים ועל התמרות את הזהב (מ"א ו לב). ועשוי (מעל להפתח) כְּרוּבִים ותמרים ותמרה בין כְּרוּב לִכְרוּב ושנים פנים לַכְּרוּב (יחזק' מא יח). — וכנוי של גדולה למלך וכדומה: את כְּרוּב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש (יחזק' כח יד). — ובתו"מ: אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים אש ושכינה ורוח הקדש ואורים ותומים (יומ' כא:). בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגלגלין להם את הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר ונקבה (שם נד.). בשעה שנכנסו עכו"ם להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו בדברים הללו (שם:). — וכנוי למלאכים: רקיע ששם כסא הכבוד וכו' וחיילים של זעף שנאנים של אש וכרובים של לפיד (היכלות ביה"מ יליניק ה). — ואמר הפיטן:המולת מעופף ואופן מטפף באונך, וכרוב ינופף כנף לעופף בגאונך (יצחק אבן גיאת, קנינך). דהרות כרובו, בקצות נשמעו, עקבות רכובו, אולם לא נודעו (ר"י הלוי, אופן, יה בפי קדושים). — והמשורר אמר: ידידי אם אני נושה ידידים אהי נושה עשרה הכתובים, ואם אלמד עשה עון לחבר עוני ילמדו עלי כרובים (ר"ש הנגיד, אבא חסאן). — ובמליצה, °לבו ישוטט בין כְּרוּבִים, עסוק בדברים עליונים, רוחניים: ולו לבב ישוטט בין כרובים, ורעיוניו יעופון בין שרפים (רמב"ע, גדודי ליל, כ"י בודל'). — וברכה למת, הַכְּרוּבִים יסוככו עליו בכנפיהם: ירגע (המֵת) ועליו הכרובים סוככים יהיו באברת חן ובכנפים (הוא, עינות תהום). — וכנוי של חבה לידיד ואהוב: יהמה לבבי על נדוד כרובי וגואלי (גאולה לפסח, כ"י בריט"מ). הידעתם ידידי הצבי ברח ממלוני, מתי ישוב מעוני, יגיד לכם כרובי, אחרי נשא לבבי, איך אשא מעצבי (שם).
1 לא נתברר מקור שם זה. בעלי התלמוד אמרו: מאי כרוב א"ר אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא רביא (חגי' יג:). לפיכך נקראו כרובים שהם רבים (תנחומא בראש' כה). והחדשים אמרו שנגזר מלשון אשור', שהפעל כרב משמש בה במשמ' ברכה. ואין טעם לזה. ואולי נסתעף השם ממשמ' יגון ופנים זעפים שיש לשרש כרב کرب בערב'. וכך תארו קצת הקדמונים את הכרובים: הכרובים הם מלאכים בדמות שדים וקראן כרובים מלשון כרוב ותני זרעי והדר כרבי (פענח רזא, בראש'). הכרובים צורות מפחידות את רואיהן ובידם להט החרב המתהפכת שיש לה להט משני צדדיה (חזקוני, בראש' ג כג).