* 1, ש"ז, — ירק מאכל, בצורת ראש מעלים רחבים כרוכים זה על זה, Kohl; chou; cabbage: הלפת והנפוץ והכרוב והתרובתור התרדים והלעונין (כלא' א ג). חוץ מספיחי כרוב שאין כיוצא בהן בירקות שדה (שבי' ט א). כרוב של שקיא עם כרוב של בעל (תרומ' י יא). וקולסי כרוב ודלעת יונית (ערל' ג ז). זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב (שבת ח ה). הנודר מן הכרוב אסור באיספרגוס מן האיספרגוס מותר בכרוב (נדר' ו י). שרשי קולסי הכרוב וחלפות תרדין והלפת (עוקצ' א ד). עלי ירקות וכו' הלבנים מצטרפין בכרוב מפני שהן אוכל (שם ב ז). היה מביא מינין הרבה בקופה כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחר באמצע (תוספתא תרומ' ג ח). לא היו נותנין (פאה) אלא ללפת וכו' ר"י אומר אף לכרוב (שם פסח' ב כ). ירקות שיבשו באביהן כגון כרוב ודלעת (שם עוקצ' ב יא). כרוב  ותרדין לרפואה (ברכ' מד:). אמר ר"ש בן תחליפא קלח של כרוב הניח לנו אבא והיינו עולים ויורדים בו בסולם (כתוב' קיא:). ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתן רפואה ואלו הן כרוב ותרדין וכו' (ע"ז כט.). כתוב בספרי רפואות כי יש בכרוב כח שמונע מן השכרות (תשו' הגא', הרכבי שעט).