פ"ע, כָּרְעוּ, כֹּרֵעַ, כֹּרְעִים, כֹּרְעוֹת, אֶכְרַע, אֶכְרְעָה, יִכְרַע, נִכְרַע, נִכְרְעָה, יִכְרְעוּ, יִכְרָעוּ, יִכְרְעוּן, תִּכְרַעְנָה, כָּרֹעַ, מִכְּרֹעַ, — כָּרַע פלוני, וכָרַע על ברכיו, כפף את רגלו במקום הברך קצת לאחוריו והקריבה אל השׁוֹק, Knien; se mettre à genou; knell, — כָּרַע לרבץ: כָּרַע רבץ כאריה (בראש' מט ט). — ומאין כח: בין רגליה כָּרַע נפל שכב (שופט' ה כז).  ותשמע את השמועה אל הלקח ארון האלהים ומת חמיה ואישה וַתִּכְרַע ותלד כי נהפכו עליה צריה (ש"א ד יט).  ויך את יהורם בין זרעיו ויצא החצי מלבו וַיִּכְרַע ברכבו (מ"ב ט כד).  תִּכְרַעְנָה (האַיָּלוֹת) ילדיהן תפלחנה (איוב נט ג).  כָּרַע בל קרס נבו וכו' קרסו כָרְעוּ יחדו (ישע' מו א-ב).  המה כָּרְעוּ ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד (תהל' כ ט). — וכדי לשתות  וכדומה: וכל אשר יִכְרַע על ברכיו לשתות וכו' וכל יתר העם כָּרְעוּ על ברכיהם לשתות מים (שופט' ז ה-ו). — וכָרַע לפלוני, לפני פלוני, להראות לו כניעות ולבקש ולהתחנן לפניו: ויבא שר החמשים השלישי וַיִּכְרַע על ברכיו לנגד אליהו ויתחנן אליו (מ"ב א יג).  קם מלפני מזבח יי מִכְּרֹעַ על ברכיו (מ"א ח נד).  כי לי תִּכְרַע כל ברך תשבע כל לשון (ישע' מה כג).  לפניו יִכְרְעוּ כל יורדי עפר (תהל' כב ל).  לפניו יִכְרְעוּ ציים ואיביו עפר ילחכו (שם עב ט).  באו נשתחוה וְנִכְרָעָה נברכה לפני יי' עשנו (שם צה ו).  ובמנחת הערב קמתי מתעניתי ובקרעי בגדי ומעילי וָאֶכְרְעָה על ברכי ואפרשה כפי אל יי' אלהי (עזר' ט ה).  וכל עבדי המלך אשר בשער המלך כֹּרְעִים ומשתחוים להמן וכו' ומרדכי לא יִכְרַע ולא ישתחוה (אסת' ג ב).  וירא המן כי אין מרדכי כֹּרֵעַ ומשתחוה לו וימלא המן חמה (שם ה).  וַיִּכְרְעוּ אפים ארצה על הרצפה וישתחוו (דהי"ב ז ג).  וככלות להעלות כָּרְעוּ המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו (שם כט כט). —  וְכָרַע לטבח: ומניתי אתכם לחרב וכלכם לטבח תִּכְרָעוּ (ישע' סה יב). — והברכים כֹּרְעוֹת: והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כָרְעוּ לבעל (מ"א יט יח). — ומרפיון כח: כושל יקימון מליך וברכים כֹּרְעוֹת תאמץ (איוב ד ד). — ובתו"מ: המלך משהוא כורע אינו נזקף עד שהוא משלים כל תפילתו (ירוש' ברכ' א ג ג).  וכשהיה (רשב"ג) כורע היה נועץ גודלו בארץ וכורע ומיד היה נזקף (שם סוכ' ה נה ג).  כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם (בבלי ברכ' יב:).  הכורע בהודאה ה"ז מגונה ( שם לד:).  שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (סופרים יד יד). — ואמר המשורר: אקוץ ברעיוני ואלחום בהמון יגון בלבי ואני כורע, ואומרה די לך הלוך על מהלכי ימים וכמה אהיה פורע (רשב"ג, לבי באימת).  הללו נשמות עשית, כרעו גויות קנית, שוררו בנות שיר בנית ( ר"י הלוי, הא לך).  אך בערוגה סוב שתה בימי אלול, וכרע בכל רגע לענפי עץ פרי, וסגוד לציץ הגן והשתחוה לבול  (ר"י חריזי, תחכמ' ה).  בן איש זכר כי יצרך אויב אך על לבבך כארי כרע (הוא, הענק ג קלט). — °כּוֹרֵעַ על ברכיו, אחת מצורות המזלות: ז' (הצורה השביעית) הכורע על ברכיו (ר"א בר"ח הנביא, חשבון מהלך הכוכבים).  — כָּרַע על אשה, לבעל אותה: תטחן לאחר אשתי ועליה יִכְרְעוּן אחרין (איוב נא י). — ב) *בהשאלה, למאזנים וכדומה, נטתה למטה: הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב כנגדו כרע הזב טהורין כרעו הן טמאין (זבי' ד ה).  שהיתה היא (עבודה זרה) בכף מאזנים ואחרים בכף מאזנים וכרעה ע"ז (ר"ח שבת פג.). — ובהשאלה: מי שאין לו מצות שתכרע לו על זכיותיו (מד"ר קהל', זבובי מות).

— הִפע', הִכְרִיעַ, הַכְרֵעַ, תַּכְרִיעַ, הִכְרַעְתִּנִי, —  א) הִכְרִיעַ את פלוני תחתיו, עשה שיכרע לפניו, שיהיה נכנע לו: ותזרני חיל למלחמה תַּכְרִיעַ קמי תחתני (ש"ב כב מ).  דמינו (של האויב) כאריה יכסוף לטרף וככפיר ישב במסתרים קומה יי' קדמה פניו הַכְרִיעֵהוּ פלטה נפשי מרשע (תהל' יז יב-יג). — והִכְרִיעַ את פלוני, במשמ' הביא עליו צרה גדולה: ויהי כראותו אותה (יפתח את בתו שיצאה לקראתו) ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי1 ואת היית בעכרי ואנכי פציתי פי אל יי' (להעלות לעולה את מי שיצא לקראתי) ולא אוכל לשוב (שופט' יא לה). — ובמדר': אני מכריע את אוהבי (ילקו' בראש' קיד). — ב) *הִכְרִיעַ את הדבר, הטהו לצד אחד, כגון כלי וכדומה, beugen; fléchir, incliner; to bend: החרס שאינו יכול לעמוד מפני אזנו או שהיה בו חדוד והחדוד מכריעו (כלים ד א). — ואת המאזנים וכדו': וחייב להכריע לו (את המאזנים) טפח (ב"ב ה יא).  אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם (אבות ב ח).  שלא יעיין במקום שמכריעים ולא יכריע במקום שמעיינים וכו' אמר הריני מעיין במקום שמכריעין או הרי אני מכריע במקום שמעיינים לפחות מן הדמים או להוסיף על הדמים (ספרי דבר' רצד).  מקום שנהגו וכו' להכריע (במשקל בעת המכירה) מכריע לו כל צרכו וכו' מקום שנהגו שלא להשפיע ושלא להכריע נותן לו גירומין (תוספתא ב"ב ה ג).  היה מבקש ממנו עשר ליטרין לא יאמר לו שקול לי אחת אחת והכריעה אלא שוקל לו כולן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכולן (גמ' שם פט.). — ובהשאלה: נושא בעול עם חבירו מכריעו לכף זכות מעמידו על האמת (אבות ו ו).  עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה (תוספתא קדוש' א יג).  הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות והזכיות מכריעות (ירוש' פאה א טז:).  אפילו תשע  מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין  עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקב"ה מכריעו לכף זכות (שם קדוש' א סא ד).  כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתים ( יצירה ג א). — *הִכְרִיעַ כסף על פלוני, הכריע המאזנים נגדו בכסף שנתן: שאם היה קשה עליך באוכל תשברו ואם לא הכרע עליו כסף (ירוש' שבת א ג ג).  אמר לה (שכם בן חמור לדינה) אביך בשביל שדה אחת ראה כמה בזבז וכמה ממון הכריע אני שיש לי ליתן לך כמה נטעים וכמה שדות וכו' (מד"ר בראש' פ). — ג) בהשאלה, *הִכְרִיעַ בין שתי דעות, בין שני אנשים, החליט כדעת אחד מהם נגד דעת השני: אמר לו ר' אליעזר הדבר עדיין שקול מי מכריע אמר לו ר' יהושע אני אכריע ( תוספתא פסח' ב ז).  אמרה לו (שרה לאברהם) הואיל ואני אומרת כך ואתה אומר כך יכריע המקום בינותינו הכריע על דברי שרה (שם סוט' ה יב).  ר"י אומר הרי הוא אומר ולא תזנה הארץ מזנין הן הפירות הכריעו חכמים לסייע דברי ר"י (שם קדוש' א ד).  אנדרוגינוס בריה בפני עצמה הוא ולא יכלו חכמים להכריע אם הוא איש או אשה ( בריית' סוף ביכור' ה).  זו דברי ר"י ור"ע בא להכריע על דברי ב"ה ( ירוש' שבת א ד.). כל היום היו דנין אלו כנגד אלו עד שבא אחי אבא והכריע ביניהן (שם ערוב' ג כא ד).  נאמר כאן מכשפה לא תחיה ונאמר להלן לא תחיה כל נשמה מה לא תחיה שנאמר להלן מיתה בחרב אף לא תחיה שנאמר כאן מיתה בחרב אמר ר"ע מן הדבר הזה אני מכריעו מוטב שילמד לא תחיה מלא תחיה ואל יוכיח לא יחיה (שם סנה' ז כה ד).  הביאו לפניו שמן והדס ב"ש אומרים  מברך על השמן ואחר כך מברך על ההדס וב"ה אומרים מברך על ההדס ואחר כך מברך על השמן אמר ר"ג אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו א"ר יוחנן הלכה כדברי המכריע (בבלי ברכ' מג:).  תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא אם מין בהמה הוא (שבת כח:).  כל מקום שאתה מוצא שנים חלוקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע (שם נט:).  חבית של יין של תרומה שנטמאת בש"א תשפך חבל ובה"א תעשה זילוף אמר ר' ישמעאל בר"י אני אכריע בשדה תשפך חבל בבית תעשה זילוף וכו' אמרו לו אין הכרעת שלישי מכרעת (פסח' כ:).  המכריעים לפני חכמים אומרים נראין דברי רבי טרפון בשן ועין שהתורה  זכתה לו (קדוש' כד:).  ר' יוסי אמר כוי בריה בפני עצמה היא ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה אם מין בהמה ( חול' פ.).  סדר הדין כך הוא הדיין יושב והנידונין עומדים והסרסור מכריע ביניהם התובע תובע והנתבע משיב והדיין מכריע ביניהן (מד"ר קהל', אי לך). — ובסהמ"א: הרי הכרענו לך בין בדבר משנה ובין בשקול הדעת שדברי (מי) שמכשיר עדותו בטלין הן (תשו' הגא', הרכבי תק א). — דַּעַת מַכְרַעַת: הדעת מכרעת לידי מיתה שאילו יבוא הוא מכחש ( ירוש' כתוב' ב כו:).  הדעת מכרעת ירך התחילה בעבירה תחילה ואח"כ הבטן לפיכך תלקה הירך תחילה ואח"כ הבטן (שם סוט' א יו.).  ר"י אומר (גיד הנשה) אינו נוהג אלא באחת (מן הירכות) והדעת מכרעת של ימין (בבלי פסח' פג:). — כָּתוּב מַכְרִיעַ: וכן שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם (ברייתא דר' ישמעאל).  כתוב אחד אומר כי מן השמים וכתוב אחר וירד יי' על הר סיני כיצד יתקיימו שני מקראות הללו הכריע השלישי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (מכי' יתרו ט).  מקרא אחד מכריע שני מקראות (ירוש' סוט' א יז.). — °הִכְרִיעַ בדעתו, בלבבו: בזמן שאי אפשר להעלות את הדבר לבי"ד הגדול ויש שתי תשובות לשני גאונים עושה הדיין מה שהוא רואה ומה שהוא מכריע בלבבו שאין לו אלא מה שעיניו רואות (תשו' הגא', הרכבי שמו). — °טענות מַכְרִיעוֹת: ואני שומע טענותם יותר מכריעות ויותר מפיקות לפשט התורה (כוזרי ג כב).

— הָפע', °הָכְרַע, מוכרע, — שהכריעוהו, דבר מוכרע, שהדעת מכרעת לצדו: שעיקרי הדברים מוכרעין בדברי רבינו (רמב"ן, הקד' למלחמ').  הדבר מוכרע שאם אמרה אשה צריך (לחלל על החולה את השבת) וכל האחרים אומרים אין אנו יודעין שאף זה בכלל ספק נפשות להקל הוא ( ר"נ על הרי"ף, יומ' ד:).