פעו"י, בינ' לוֹט, פָעו' לוּט, לוּטָה, —   א) לָט דבר בדבר, עטפו בהדבר, דבר לוּט בדבר, עטוף בו, verhüllen; envelopper;      -ope:  ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה תחת ידך חנית או חרב כי גם חרבי וגם כלי לא לקחתי בידי כי היה דבר המלך נחוץ ויאמר הכהן חרב גלית הפלשתי אשר הכית בעמק האלה (יש לי פה) הנה היא לוּטָה בשמלה אחרי האפוד (ש"א כא ט-י). —  והשתמשו בו בסהמ"א שמוש פ"י, °לָט אגרת, ובינ' אנו לוֹטִים אגרת:  ולתכלית הזאת לוטים אנו בזה חשבון (מא"ג, קרית ספר ג). —  ואגרת לוּטָה:  תמחול למסור האגרת הלוטה בזה לידידי היקר (אגר' שד"ל רסד). —  ומכתב לוּט:  את מכתבו של ק' שולמן הלוט בזה תשיב לי (אגר' יל"ג א כה).  — ומ"ר לוּטִים:  הודיעני למצער את מספר הספרים הלוטים בו אם תדע (שם א יז). —  ב)  לָט על דבר, היה לו ללוֹט, כסהו, ובינ' לוֹט1:  ובלע בהר הזה פני הלוט הַלּוֹט1 על כל העמים והמסכה הנסוכה על כל הגוים (ישע' כה ז).

—   הִפע' עתי' עם ו המהפך, וַיָּלֶט, עבר הֵלִיט2, יָלִיט, —  א) הֵלִיט את פניו בדבר, עטפהו:  ויהי כשמע אליהו וַיָּלֶט פניו באדרתו ויצא ויעמד פתח המערה (מ"א יט יג). —  ואמר המשורר:  הביאי ראשך בצעיף פניך הליטי, וקוצותיך אל תחת התער, אל העומד על ידך מה זה תביטי, אם גבן או דק הוא זקן או נער (יל"ג, קוצו של יוד א). —  וכמו פ"ע, בהשאלה:  לא היה גוי שלא באו בו נדחינו, גם בתוכם רבינו ילדינו, לשונותם למדנו ותלט עלגתם על שפר אמרינו (רסע"ג, הקד' האגרון). —  ב)  °הֵלִיט דבר בתוך דבר:  ועל כן הנני מליט בזה רו"כ אחד (אגר' יל"ג א כה).  כתבתי לך ביום ה' אד"ר והליטותי במכתבי רו"כ אחד (שם כו).

—  הָפע', °הוּלַט, תּוּלַט:  ואם תאמר אנה תמצא כי תולט או תועט החרב וכו' והדבר ידוע כי כל חרב יקרה תולט ותועט בשמלה למען יעמוד ברק לטישתה (תשו' דונש, מעיטה).