1, ש"נ, סמי' לִוְיַת, — אֶגד של בגד וכדומ' סביב להראש, Stirnband; bandeau; wreath, ובמליצה: שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך כי לִוְיַת חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך (משלי א ח-ט).  סלסלה (את החכמה) ותרוממך תכבדך כי תחבקנה תתן לראשך לִוְיַת חן עטרת תפארת תמגנך (שם ד ח-ט). — ואמר המשורר: לוית חן תסובבם אל מרחמם, וסוכה תהיה לצל יומם (ר"י הלוי, אראה היום).  נשיא אל יאשיה, לראש היקר לויה, במחשכי שביה, שלחו צור אירה (ר"י חריזי, תחכמ' א).  ללוי כל יקר נלוה ונקוה והוא לוית פאר על ראש משיחיו (שם ג).  לו חכמו לבשו שק כעדי וחבלים שמו לויתן (הוא, הענק ג קמט). — ומ"ר: איה חלי חמדם ונזר נעמם איה רפידת תֹם אשר רפדו, אי שהרון החן אשר על לויותיהם ואי קשור יקר ענדו (יעקב בן אלעזר, לא אתמהה).