* 1, לִוּוּי2, ש"ז, — מה שנלוה על דבר, ובפרט שֵם לְוַי, כִּנּוּי, שֵׁם טפל נלוה על השם העקרי, Beiname; surnom; surname: (הנודר) מן הירק מותר בירקות השדה מפני שהוא שם לווי (נדר' ו ט).  מצות אזוב לא אזוב יון לא אזוב כוחלי לא אזוב רומי לא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי (נגע' יד ו). אמר אביי כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליה בידוע שיש לו שם לווי (סוכ' יג.). מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי ומוציא במקור נדפס 'ומוצא'. אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לווי (בכור' ז:).