*, לַכְלוּךְ, ש"ז, — שה"פ מן לִכְלֵךְ: לפלוף שבעין וגלד שעל המכה ושרף הלח ולכלוכי1 צואה שעל בשרו וצואה שתחת הצפורן (מקוא' ט ד). לכלוכי שמרים שבכיס שבצלוחית והמוך שבשירים ושבזוג (תוספתא שם ו יח). (האשה שאמרה קונם הנאת קישוט עלי) אם לא אתקשט בנפט לכלוך הוא (יבמ' פ:). אמר לו הקב"ה אל תירא אברם וכו' לא בא ברגליך לכלוך בדבר זה (פדר"א כז). אדם שהיתה לו זיעה גדולה ועלה הלכלוך והצואה עליו ונעשה כמו גלד על עורו (ערוך, ערך גלד). — ואמר הפיטן: לכלוך דם נדה ופתחה אשר שם פרי מגדיך לדמיונה חדר ועליה ופרוזדור (אזהר' ר"י ברצלוני, אדברה). חציצת חפיפת לכלוך שרץ הלח, טבילת טהרת צנור מימיך יקלח (ר"ש הבבלי, סליח' ער"ה, אב לרחם). — ובהשאלה במוסריות, °לִכְלוּךְ הנפש: שאינם מבינים בתוצאותם (של שמות הקדש) ובסודותם וכו' מהעדר ההכנה ולכלוך הנפש (יש"ר מקנדיא, מצרף לחכמה ח). וכ"ש בהצטרפם הלכלוכים הנפשיים שלא תשכון השכינה בינינו (שם טו). — וכמו לחלוח: לכלוכי פירות והכוחל שחוץ מן העין הרי אלו חוצצין (תוספתא מקוא' ו ט). כל דבר שיש בו ליכלוך משקה (ירוש' ברכ' ח יב.). כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדש הוא (הלויתן) עושה גמיעה אחת שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו ויש בהם ליכלוך פה ר' הונא בשם ר"י אמר אין בו כדי לכלוך פה (מד"ר במד' כא ).
1 בכ"י פרמה לכ=, למד פתוחה.