*, פ"י, — עשהו מלֻכלך, לא נקי, beschumutzen; salir; to soil: למלך בשר ודם שאמר לעבדו לבשל לו תבשיל וכו' לחפות לו חלוק והוא לא חיפת לו חלוק מימיו סוף שמלכלך את החלוק ומקניט את רבו (תוספתא ברכ' ז יח).  אם אתה נותן כלי זהב באף חזיר הוא מלכלכו בטיט וצואה (ילקוט משלי יא).  דרך ארץ שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד (רש"י ויקר' ו ד). — ואמר הפיטן: נבלת תמימים בלי מומים היו שוממים אללי לי, סחוב והשלך ערום ללכלך אויה לי (מנח' בר' מכיר, אבל אעורר). — ובהשאלה שלכלך (מנשה) מעשיו כחומץ ממעשים רעים (מד"ר רות, ויאמר לה).  ת"ח אם הולך אצל זונה ומקלקל עמה מלכלך את תורתו (ילקוט משלי יא).

— פֻע', * לֻכְלַךְ, מְלֻכְלָךְ, מלוכלך, — שעשו אותו לא נקי, beschmutzt; sali; soiled: יכול יהיו אוכלים (את המּן) מטונף ומלוכלך  ת"ל והנה על פני המדבר דק מחוספס (ספרי במד' פט).  אם היו רגליו מלוכלכות בטיט או בצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש (תוספתא שבת יו יט).  שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא (ברכ' ד.).  למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו פקחין שבהן קיפלום והניחום בקופסא טפשים שבהן הלכו ועשו בהן מלאכה לימים ביקש המלך את כליו פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין (שבת קנב:).  למלך שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן וכו' בפתאום ביקש המלך את עבדיו פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין והטיפשין נכנסו לפניו כשהן מלוכלכין (שם קנג.).  שאפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם (נדה ה.).  כטיפה המלוכלכת על פי הדד (שבת קמד:, כרית' יג.).  לאחד שנכנס לגינה וליקט תותין ואכל היה בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות (מד"ר בראש' כב).  בשעה שהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים מלוכלכין ובשעה שהייתי יוצא לדרך הייתי יוצא בבגדים נקיים (שם סה).  שהתינוק הזה יוצא מתוך מעי אמו מלוכלך ומטונף מלא רירין (שם ויקר' כז). — ואמר המליץ: עצור ברחם מטונף, סגור בבטן מלוכלך, ילד בצירים וחבלים, לראות עמל והבלים (תוכח' לר' בחיי, ברכי נפשי). — ומראָה מְלֻכְלֶכֶת, לא זַכָּה: כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת וכו' ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת (מד"ר ויקר' א). — ובהשאלה, מלֻכלך במומים: יפה קורים אותה לכלוכית שהיא מלוכלכת במומין (נדר' סו:). — ובעבֵרות: רמ"ח אברים באדם הזה והאוזן אחד מהם וכל הגוף מלוכלך בעבירות והאוזן שומעת וכל הגוף מקבל חיים (מד"ר שמות כז).  כל מי שידיו מלוכלכות בגזל הוא קורא להקב"ה ואינו עונה אותו למה שתפלתו בעבירה (שם כב).  שביום הזה כל העולם עומדים בדין לפני הקב"ה והעולם מתחייב כלייה מפני שבריותיו מלוכלכים בעבירות והקב"ה מזכה את עולמו (פסיק' רבתי מ). — וכמו מלֻחלח: קנה שהתקינו להיות בודק את הזיתין כיצד היה יודע אם מלוכלך במשקה בידוע שנגמרה מלאכת המעטן (ירוש' שבת יז טז:). 

—  נִתפ', * נִתְלַכְלֵךְ, — נעשה מלֻכלך: השופך את המים בר"ה וכו' אם נתלכלכו כליו חייב (ירוש' ב"ק ג ג יג:).  השלמה הזאת מתלכלכת וחזרה ומתלבנת (מד"ר שמות כג).  (יריעה) זו מלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת (שם שה"ש, כאהלי קידר).  כל הפירות (אם) נופלים לארץ מתלכלכים ונפשו של אדם חתה מהם לאכלם אבל האגוז אם נופל ומתלכלך מרחיצו ואוכלו (פסיק' רבתי יא). — ובסהמ"א: הזב שיצא בכיס שלו חייב מפני שאין דרך כיס זה להוציאו אלא כדרך הזאת ואעפ"י שאינו צריך לגוף ההוצאה אלא כדי שלא יתלכלכו בגדיו (רמב"ם, שבת יט כב).  מי שראה קרי בזמן הזה ביוה"כ אם לח הוא מקנח במפה ודיו ואם יבש הוא או שנתלכלך רוחץ מקומות המלוכלכין בלבד ומתפלל (הוא, שבית' עשור ג ג).  דם יהיה זובה בבשרה ונתלכלך השוכב עמה (ר"א הקראי, ג"ע, טמא' וטהר' ו). — ובהשאלה, נִתְלַכְלֵךְ בעברות: עשו הרשע מתלכלך בעונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר אבל יעקב מתלכלך בעונות כל ימות השנה ובא יוה"כ ויש לו במה יכפר (מד"ר בראש' סה).  אמר (משה) שמא מעלו ישראל במלחמת סיחון או נתלכלכו בעבירה אמר לו הקב"ה אל תירא כולם השלימו בצדק (שם במד' יט).  כל מה שישראל מתלכלכין כל ימות השנה בעונותיהן בא יום הכפורים ומכפר עליהן (שם שה"ש, אחות לנו).  ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות (שם, ברח דודי). — ונתלכלך בטֻמאה: אמר (יעקב) שמא כשהייתי בבית לבן הטמא נתלכלכתי בטומאה (מד"ר אסת', ויהי אומן).