, פ"י, לָָכָד, לָכַדְתִּי, לָכַדְנוּ, לֹכֵד, לָכוּד, אֶלְכֹּד, יִלְכֹּד, יִלְכְּדוּ, יִלְכֹּדוּ, לִכְדוּ, לְכָדָהּ, לְכָדוּהָ, לְכָדֻהָ, ללָכְדֵנִי, לְלָכְדָהּ, יִלְכְּדָהּ, יִלְכְּדֶנוּ, יִלְכְּדֶנָּה, תִּלְכְּדוּ, יִלְכְּדֻנוּ, יִלְכְּדֻהָ, יִלְכְּדוּהָ, — א) לָכַד עיר, כבש אותה ותפס אותה בכח מלחמה וכדומה, eine Stadt einnehmen; capturer; -ture: וילכו בני מכיר בן מנשה גלעדה וַיִּלְכְּדֻהָ ויורש את האמרי אשר בה וכו' ויאיר בן מנשה הלך וַיִּלְכֹּד את חותיהם (במד' לב לט-מא).  ויצא סיחן לקראתנו וכו' ונך אתו ואת בנו ואת כל עמו וַנִּלְכֹּד את כל עריו (דבר' ב לב-לד). רק הבהמה בזזנו לנו ושלל הערים אשר לָכָדְנוּ (שם לה).  והאורב קם מהרה ממקומו וכו' ויבאו העיר וַיִּלְכְּדוּהָ וכו' ויהושע וכל ישראל ראו כי לָכַד הארב את העיר וכי עלה עשן העיר וישבו ויכו את אנשי העי (יהוש' ח יט-כא).  כי לָכַד יהושע את העי ויחרימה (שם י א).  ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר וּלְכָדָהּ ונתתי לו את עכסה בתי לאשה וַיִּלְכְּדָהּ עתניאל בן קנז (שם יה יו-יז).  וַיִּלְכֹּד יהודה את עזה ואת גבולה (שפט' א יח).  וילחם יואב ברבת בני עמון וַיִּלְכֹּד את עיר המלוכה וישלח יואב מלאכים אל דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם לָכַדְתִּי את עיר המים ועתה אסף את יתר העם וחנה על העיר וְלָכְדָהּ פן אֶלְכֹּד אני את העיר ונקרא שמי עליה ויאסף דוד את כל העם וילך רבתה וילחם בה וַיִּלְכְּדָהּ (ש"ב יב כו-כט).  וילחם באשדוד וַיִּלְכְּדָהּ (ישע' כ א).  הנה הסללות באו העיר לְלָכְדָהּ (ירמ' לב כד).  והשבתים אל העיר הזאת ונלחמו עליה וּלְכָדוּהָ ושרפה באש (שם לד כב).  וישפך סוללה וְלָכַד עיר מבצרות (דני' יא יה).  טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מִלֹּכֵד עיר (משלי יו לב). — ואת מעברות הנהר, המים וכדומ': וַיִּלְכְּדוּ את מעברות הירדן למואב ולא נתנו איש לעבר (שפט' ג כח).  ומלאכים שלח גדעון בכל הר אפרים לאמר רדו לקראת מדין וְלִכְדוּ להם את המים עד בית ברה ואת הירדן ויצעק כל איש אפרים וַיִּלְכְּדוּ את המים (שם ז כד). — וְלָכַד את האדם, הבהמה, תפסם: ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לָכַד יהושע פעם אחת (יהוש' י מב).  וירדף אחריהם וַיִּלְכֹּד את שני מלכי מדין (שפט' ח יב).  וֹיִּלְכָּד נער מאנשי סכות וישאלהו (שם יד).  וילך שמשון וַיִּלְכֹּד שלש מאות שועלים (שם יה ד). — ובמלכדת, ברשת: היעלה פח מן האדמה וְלָכוֹד לא יִלְכּוֹד (עמו' ג ה).  הציבו משחית אנשים יִלְכֹּדוּ (ירמ' ה כו).  ורשתו אשר טמן תִּלְכְּדוֹ (תהל' לה ח).  לֹכֵד חכמים בערמם (איוב ה יג). — וחיה טֹרפת את טרפה: היתן כפיר קולו ממענותו בלתי אם לָכָד (עמו' ג ד). — ובהשאלה, לָכַד את המלוכה וכדומה, לקחה, נתחזק בה: ושאול לָכַד את המלוכה על ישראל (ש"א יד מז). — והעונות לָכְדוּ את החוטא, בסבת עונותיו נפל: עוונותיו יִלְכְּדֻנוֹ את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך (משלי ה כב).  — ואמר המשורר: וזכרתי אלהי ואחרים לנגדי יזכרו אל כאשימא, ואמרתי אמת כזה וכזה עונות ילכדו נפש אשמה (ר"ש הנגיד, הלכשל). — והגורל את האדם, נפל עליו: ונקרבתם בבקר (להגורל) לשבטיכם והיה השבט אשר יִלְכְּדֶנּוּ יי' יקרב למשפחות והמשפחה אשר יִלְכְּדֶנָּה יי' תקרב לבתים והבית אשר יִלְכְּדֶנוּ יי' יקרב לגברים (יהוש' ז יד). — ובתלמ' בהשאלה, פיו לְכָדוֹ, ע"י דבור פיו נתפס: בשלשה מקומות לכדו פיו לאותו רשע (סוט' מב:). — ופָעו' לָכוּד, במשמ' העקרית, ואמר הפיטן: שרים לכודים הוציא משערים, תת כתאנים השוערים, לעולל את הנשארים (ר"א קליר, איכה אשפתו).  לקוחים לדבר אתם עזות, לתת להם בתפת אחזות, לכודים כצפרים האחזות, לו חכמו ישכילו זאת (רשב"ג, יי' מה אדם).  בחונת עניות ואלמנות חיות כאשה מאישה גרושה, לכודה במוקש פתלתל ועקש נשואת סבל מעונת כבל (ר"י הלוי, סלוק, ובכן).

— נִפע', נִלְכַּד, נִלְכְּדָה, נִלְכַּדְתָּ, נִלְכַּדְתְּ, נִלְכְּדוּ, נִלְכָּדוּ, יִלָּכֵד, וַיִּלָּכֵד, תִּלָּכֵד, יִלָּכְדוּ, יִלָּכֵדוּ, יִלָּכְדוּן, — נִלְכְּדָה העיר, לְכָדוּהָ: ויהי כראות זמרי כי נִלְכְּדָה העיר ויבא אל ארמון בית המלך (מ"א יו יח).  בשנת שש לחזקיה וכו' נִלְכְּדָה שמרון (מ"ב יח י).  וישב ירמיהו בחצר המטרה עד יום אשר נִלְכְּדָה ירושלם (ירמ' לח כח).  גם את (מואב) תִּלָּכֵדִי (שם מח ז).  הבישה נִלְכְּדָה קריתים (שם א).  כי הנה אנכי מעיר ומעלה על בבל קהל גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תִּלָּכֵד (שם נ ט).  יקשתי לך וגם נִלְכַּדְתְּ בבל ואת לא ידעת (שם כד).  ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה וְנִלְכְּדָה העיר ונשסו הבתים (זכר' יד ב). — והאנשים: כי בא עליה על בבל שודד וְנִלְכְּדוּ גבוריה (ירמ' נא נו).  רוח אפינו משיח יי' נִלְכַּד בשחיתותם (איכ' ד כ). — ובפח: והיה הנס מקול הפחד יפל אל הפחת והעולה מתוך הפחת יִלָּכֵד בפח (ישע' כד יח).  כי גם איש עם אשה יִלָּכֵדוּ זקן עם מלא ימים (ירמ' ו יא).  ברשת זו טמנו נִלְכְּדָה רגלם (תהל' ט יו). — ובהשאלה, נִלְכַּד בגאונו וכדומ': חטאת פימו דבר שפתימו וְיִלָּכְדוּ בגאונם (תהל' נט יג).  צדקת ישרים תצילם ובהות בגדים יִלָּכֵדוּ (משלי יא ו).  ואם אסורים בזקים יִלָּכְדוּן בחבלי עני (איוב לו ח).  טוב לפני האלהים ימלט ממנה (מן האשה) וחוטא יִלָּכֶד בה (קהל' ז כו). — וְנִלְכַּד בגורל, שהגורל נפל עליו: וישכם יהושע בבקר ויקרב את ישראל לשבטיו וַיִּלָּכֵד שבט יהודה וכו' ויקרב את משפחת הזרחי לגברים וַיִּלָּכֵד זבדי ויקרב את ביתו לגברים וַיִּלָּכֵד עכן (יהוש' ז יו-יח).  ויקרב שמואל את כל שבטי ישראל (להגורל) וַיִּלָּכֵד שבט בנימן ויקרב את שבט בנימן למשפחתו וַתִּלָּכֵד משפחת המטרי וַיִּלָּכֵד שאול בן קיש (ש"א י כ-כא).  ויאמר שאול אל יי' אלהי ישראל הבה תמים וַיִּלָּכֵד יונתן וכו' ויאמר שאול הפילו ביני ובין יונתן בני וַיִּלָּכֵד יונתן (שם יד מא-מב).

— הִתפ', הִתְלַכֵּד, יִתְלַכְּדוּ, יִתְלַכָּדוּ, — הִתְלַכְדוּ, נתאחדו ונתחברו יחד, המים שנגלדו: כאבן מים יתחבאו ופני תהום יִתְלַכָּדוּ (איוב לח ל). — וקשקשי הלויתן וכדומה: אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם איש באחיהו ידבקו יִתְלַכְּדוּ ולא יתפרדו (שם מא ח-ט).