1, —  מלת הטעם, א) להורות הסבה שבגללה נעשה הדבר, deshalb, deswegen; pour cela, à cause, de cela; therefore. — ותבוא אחרי דבר הסבה ובפרט אחרי המלה יען, יַעַן-לָכֵן: ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני ותאמר רחל לָכֵן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך בראש' ל יה.  וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי לָכֵן אמר לבני ישראל אני יי' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים שמות ו ה-ו.  ויאמר יי' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לָכֵן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם במד' כ יב.  פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל וכו' ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לָכֵן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום שם כה יא-יב.  ויאמר שרי סכות הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לצבאך לחם ויאמר גדעון לָכֵן בתת יי' את זבח ואת צלמנע בידי ודשתי את בשרכם את קוצי המדבר ואת הברקנים שפט' ח ז.  ואתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לָכֵן לא אוסיף להושיע אתכם שם י יג.  למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את בניך ממני להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל לעמי לָכֵן נאם יי' אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד עולם ועתה נאם יי' חלילה לי כי מכבדי אכבד ובזי יקלו ש"א ב כט-ל.  כי שפט אני את ביתו עד עולם בעון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם וְלָכֵן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם שם יג-יד.  ויתן לו אכיש ביום ההוא את צקלג לָכֵן היתה צקלג למלכי יהודה עד היום הזה שם כז ו.  ותלך ותעשה לך אלהים אחרים ומסכות להכעיסני ואתי השלכת אחרי גוך לָכֵן הנני מביא רעה אל בית ירבעם מ"א יד ט-י.  כה אמר יי' יען אשר שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון המבלי אין אלהים בישראל לדרוש בדברו לָכֵן המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות מ"ב א טז.  כי מירושלם תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת יי' תעשה זאת לָכֵן כה אמר יי' אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת שם יט לא-לב.  יען אשר עשה מנשה מלך יהודה התעבות האלה וכו' ויחטא גם את יהודה בגלוליו לָכֵן כה אמר יי' אלהי ישראל הנני מביא רעה על ירושלם ויהודה שם כא יא-יב.  יען רך לבבך ותכנע מפני יי' וכו' לָכֵן הנני אספך על אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום שם כב יט-כ.  שריך סוררים וחברי גנבים וכו' יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם לָכֵן נאם האדון יי' צבאות הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי ישע' א כג-כד.  הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מאחרי בנשף יין ידליקם והיה כנור ונבל תף וחליל ויין משתיהם ואת פעל יי' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו לָכֵן גלה עמי מבלי דעת וכבודו מתי רעב והמונו צחה צמא לָכֵן הרחיבה שאול נפשי ופערה פיה לבלי חק שם ה יא-יד.  מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו לָכֵן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה שם כג-כד.  שמעו נא בית דוד המעט מכם הלאות אנשים כי תלאו גם את אלהי לָכֵן יתן אדני הוא לכם אות הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו עמנו אל שם ז יג-יד.  יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט וכו' וְלָכֵן הנה אדני מעלה עליהם את מי הנהר העצומים שם ח ו-ז.  שמענו גאון מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא כן בדיו לָכֵן ייליל מואב למואב כלה ייליל שם טז ו-ז.  כי אמרתם כרתנו ברית את מות וכו' כי שמנו כזב מחסנו ובשקר נסתרנו לָכֵן כה אמר אדני יי' הנני יסד בציון אבן וכו' שם כח יה-יו.  ויאמר אדני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה לָכֵן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא שם כט יג-יד.  ומצרים הבל וריק יעזרו לָכֵן קראתי לזאת רהב הם שבת שם ל ז.  אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו לנו נכחות דברו לנו חלקות וכו' השביתו מפנינו את קדוש ישראל לָכֵן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו לָכֵן יהיה לכם העון הזה כפרץ נפל נבעה בחומה נשגבה אשר פתאם לפתע יבוא שברה שם י-יג.  אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תנסו עד אם נותרתם כתרן על ראש ההר וכנס על הגבעה וְלָכֵן יחכה יי' לחננכם וְלָכֵן ירום לרחמכם כי אלהי משפט יי' שם יז-יח.  והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל לָכֵן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו הוש' ב י-יא.  ויעשו להם מסכה וכו' עגלים ישקון לָכֵן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך שם יג ב-ג.  בך נמצאו פשעי ישראל לָכֵן תתני שלוחים על מורשת גת מיכ' א יג-יד.  הוי חשבי און ופעלי רע וכו' ועשקו גבר וביתו ואיש ונחלתו לָכֵן כה אמר יי' הנני חשב על המשפחה הזאת רעה שם ב א-ג.  אמר שדוד נשדנו חלק עמי ימיר איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק לָכֵן לא יהיה לך משליך חבל בגורל בקהל יי' שם ד-ה.  כה אמר יי' על הנביאים המתעים את עמי הנשכים בשניהם וקראו שלום ואשר לא יתן על פיהם וקדשו עליו מלחמה לָכֵן לילה לכם מחזון וחשכה לכם מקסם שם ג ה-ו.  ראשיה בשחד ישפטו וכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסמו ועל יי' ישענו לאמר הלא יי' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה לָכֵן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלם עיין תהיה שם יא-יב.  האצרים חמס ושד בארמנותיהם לָכֵן כה אמר אדני יי' צר וסביב הארץ והורד ממך עזך עמו' ג י-יא.  הפכתי בכם כמהפכת אלהים את סדם ואת עמרה ותהיו כאוד מצל משרפה ולא שבתם עדי נאם יי' לָכֵן כה אעשה לך שם ד יא-יב.  שנאו בשער מוכיח ודבר תמים יתעבו לָכֵן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו גזית בניתם ולא תשבו בם וכו' כי ידעתי רבים פשעיכם וכו' לָכֵן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא וכו' לָכֵן כה אמר יי' אלהי צבאות אדני בכל רחבות מספד ובכל חוצות יאמרו הו הו שם ה י-טז.  השתים במזרקי יין וראשית שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף לָכֵן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים שם ו ו-ז.  אתה אמר לא תנבא על ישראל ולא תטיף על בית ישחק לָכֵן כה אמר יי' אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו שם ז יו-יז.  שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון אשר חרפו את עמי ויגדילו על גבולם לָכֵן חי אני נאם יי' צבאת אלהי ישראל כי מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה צפנ' ב ח-ט.  אכן השכימו השחיתו כל עלילותם לָכֵן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד שם ג ז-ח.  הכהנים לא אמרו איה יי' וכו' והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועלו הלכו לָכֵן עד אריב אתכם נאם יי' ואת בני בניכם אריב ירמ' ב ח-ט.  כחשו ביי' ויאמרו לוא הוא ולא תבא עלינו רעה וכו' לָכֵן כה אמר יי' אלהי צבאות יען דברכם את הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם שם ה יב-יד.  הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו גם הכלים לא ידעו לָכֵן יפלו בנפלים בעת פקדתים יכשלו וכו' כה אמר יי' עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה הדרך הטוב ולכו בה וכו' ויאמרו לא נלך וכו' ויאמרו לא נקשיב לָכֵן שמעו הגוים וכו' הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מחשבותם כי על דברי לא הקשיבו וכו' עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי לָכֵן כה אמר יי' הנני נתן אל העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שם ו יה-כא.  הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני וכו' לָכֵן כה אמר אדני יי' הנה אפי וחמתי נתכת אל המקום הזה  שם ז יח-כ.  ובנו במות התפת וכו' אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי לָכֵן הנה ימים באים נאם יי' ולא יאמר עוד התפת וגיא בן הנם כי אם גיא ההרגה שם לא-לב.  הנה בדבר יי' מאסו וחכמת מה להם לָכֵן אתן את נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים שם ח ט-י.  מאנו דעת אותי נאם יי' לָכֵן כה אמר יי' צבאות הנני צורפם ובחנתים שם ט ה-ו.  וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם לָכֵן כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את העם הזה לענה והשקיתים מי ראש שם יג-יד.  הפרו בית ישראל ובית יהודה את בריתי אשר כרתי את אבותם לָכֵן כה אמר יי' הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה שם יא י-יא.  ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא ידעתי כי עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים וכו' לָכֵן כה אמר יי' על אנשי ענתות המבקשים את נפשך לאמר לא תנבא בשם יי' ולא תמות בידנו לָכֵן כה אמר יי' צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימותו בחרב בניהם ובנתיהם ימותו ברעב ושארית לא תהיה להם שם יא יט-כג.  ואמרו נואש כי אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו הרע נעשה לָכֵן כה אמר יי' שאלו נא בגוים מי שמע כאלה שם יח יב-יג.  הישלם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם לָכֵן תן את בניהם לרעב והגרם על ידי חרב שם כ-כא.  כי אין עינך ולבך כי אם על בצעך וכו' ועל המרוצה לעשות לָכֵן כה אמר יי' אל יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לא יספדו לו הוי אחי והוי אחות שם כב ז-ח.  הוי רעים מאבדים ומפצים את צאן מרעיתי נאם יי' לָכֵן כה אמר יי' אלהי ישראל על הרעים הרעים את עמי אתם הפצתם את צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את רע מעלליכם שם כג א-ב.  כי גם נביא גם כהן חנפו גם בביתי מצאתי רעתם נאם יי' לָכֵן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה שם יא-יב.  יען אמרתם את הדבר הזה משא יי' ואשלח עליכם לאמר לא תאמרו משא יי' לָכֵן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני שם לח-לט.  ולא שמעתם אלי נאם יי' למען הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם לָכֵן כה אמר יי' צבאות יען אשר לא שמעתם את דברי הנני שלח ולקחתי את כל משפחות צפון וכו' והבאתים על הארץ הזאת ועל ישביה שם כה ז-ט.  ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא שמע נא חנניה לא שלחך יי' ואתה הבטחת את העם הזה על שקר לָכֵן כה אמר יי' הנני משלחך מעל פני האדמה שם כח יה-יו.  יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על שקר לָכֵן כה אמר יי' הנני פקד על שמעיה הנחלמי ועל זרעו ולא יהיה לו איש יושב בתוך העם הזה שם כט לא-לב.  הנה אנכי יי' אלהי כל בשר הממני יפלא כל דבר לָכֵן כה אמר יי' הנני נתן את העיר הזאת ביד הכשדים שם לב כז-כח.  ותחללו את שמי ותשבו איש את עבדו ואיש את שפחתו וכו' ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות לָכֵן כה אמר יי' אתם לא שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם יי' אל החרב אל הדבר ואל הרעב לד יו-יז.  והעם הזה לא שמעו אלי לָכֵן כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הנני מביא אל יהודה ואל כל יושבי ירושלם את כל הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו שם לה יו-יז.  כה אמר יי' אתה שרפת את המגלה הזאת וכו' לָכֵן כה אמר יי' על יהויקים מלך יהודה לא יהיה לו יושב על כסא דוד שם לו כט-ל.  ואם אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת וכו' כי ארץ מצרים נבוא וכו' ושם נשב ועתה לָכֵן שמעו דבר יי' שארית יהודה כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל אם אתם שום תשמון פניכם לבא מצרים ובאתם לגור שם והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים שם מב יג-יו.  ולא הלכו בתורתי ובחקתי אשר נתתי לפניכם ולפני אבותיכם לָכֵן כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה שם מד י-יא.  ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את נדריכם ועשה תעשינה את נדריכם לָכֵן שמעו דבר יי' כל יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יי' אם יהיה עוד שמי נקרא בפי כל איש יהודה שם מד כה-כו.  שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו וכו' על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר לָכֵן הנה ימים באים נאם יי' ושלחתי לו צעים וצעהו שם מח יא-יב.  לבני עמון כה אמר יי' הבנים אין לישראל אם יורש אין לו מדוע ירש מלכם את גד ועמו בעריו ישב לָכֵן הנה ימים באים נאם יי' והשמעתי אל רבת בני עמון תרועת מלחמה שם מט א-ב.  כי מי כמוני ומי יעידני ומי זה רעה אשר יעמד לפני לָכֵן שמעו עצת יי' אשר יעץ אל אדום ומחשבותיו אשר חשב אל ישבי תימן שם יט-כ.  איך לא עזבה עיר תהלה קרית משושי לָכֵן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא שם כה-כו.  שה פזורה ישראל וכו' עצמו נבוכדראצר מלך בבל לָכֵן כה אמר יי' צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל מלך בבל ואל ארצו כאשר פקדתי אל מלך אשור שם נ יז-יח.  חרב אל מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו לָכֵן ישבו ציים את איים וישבו בה בנות יענה ולא תשב עוד לנצח שם לח-לט.  חמסי ושארי על בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל ישבי כשדים תאמר ירושלם לָכֵן כה אמר יי' הנני רב את ריבך ונקמתי את נקמתך שם נא לה-לו.  באו זרים על מקדשי בית יי לָכֵן הנה ימים באים נאם יי' ופקדתי על פסיליה ובכל ארצה יאנק חלל שם נא-נב.  כי במשפטי מאסו וחקותי לא הלכו בהם לָכֵן כה אמר אדני יי' יען המנכם מן הגוים אשר סביבותיכם בחקותי לא הלכתם ואת משפטי לא עשיתם וכו' לָכֵן כה אמר אדני יי' הנני עליך גם אני ועשיתי בתוכך משפטים לעיני הגוים יחזק' ה ו-ח.  יען כל תועבותיך לָכֵן אבות יאכלו בנים בתוכך ובנים יאכלו אבותם שם ט-י.  בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא לָכֵן אמר אליהם כה אמר אדני יי' לא תמשך עוד שם יב כז-כח.  יען הכאות לב צדיק שקר ואני לא הכאבתיו ולחשק ידי רשע לבלתי שוב מדרכו הרע להחיתו לָכֵן שוא לא תחזינה וקסם לא תקסמנה עוד והצלתי את עמי מידכן שם יג כב-כג.  נזרו מעלי בגלוליהם כלם לָכֵן אמר אל בית ישראל כה אמר אדני יי' שובו והשיבו מכל גלוליכם שם יד ה-ו.  הנה לאש נתן (עץ הגפן)  לאכלה וכו' ויחר ונעשה עוד למלאכה לָכֵן כה אמר אדני יי' כאשר עץ הגפן כעץ היער אשר נתתיו לאש לאכלה כן נתתי את ישבי ירושלם שם יה ד-ו.  ויהי בך הפך מן הנשים בתזנותיך ואחריך לא זונה ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך ותהי להפך לָכֵן זונה שמעי דבר יי' כה אמר אדני יי' יען השפך נחשתך ותגלה ערותך וכו' וכדמי בניך אשר נתת להם לָכֵן הנני מקבץ את כל מאהביך אשר ערבת עליהם שם טז לד-לז.  ואמרו בית ישראל לא יתכן דרך אדני וכו' לָכֵן איש כדרכיו אשפט אתכם בית ישראל נאם אדני יי' שם יח כט-ל.  יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לָכֵן תצא חרבי מתערה אל כל בשר שם כא ט.  יען היות כלכם לסגים לָכֵן הנני קבץ אתכם אל תוך ירושלם שם כב יט.  כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה לָכֵן נתתיה ביד מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם שם כג ח-ט.יען מחאך יד ורקעך ברגל ותשמח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל לָכֵן הנני נטיתי את ידי עליך ונתתיך לבג לגוים שם כה ו-ז.  יען תתך את לבבך כלב אלהים לָכֵן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך שם כח ו-ז.  יען אמר יאר לי ואני עשיתי לָכֵן הנני אליך ואל יאריך שם כט ט-י.  יען היות צאני לבז וכו' ואת צאני לא רעו לָכֵן הרעים שמעו דבר יי' שם לד ח-ט.  יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ לָכֵן חי אני נאם אדני יי' כי לדם אעשך ודם ירדפך שם לה ה-ו.  יען אמרים לכם אכלת אדם אתי ומשכלת גויך היית לָכֵן אדם לא תאכלי עוד שם לו יג-יד.  את קבעת כוס התרעלה שתית מצית וכו' לָכֵן שמעי זאת עניה ושכרת ולא מיין כה אמר אדניך יי' ואלהיך יריב עמו הנה לקחתי מידך את כוס התרעלה ישע' נא יז-כב.  ועתה מה לי פה נאם יי' כי לקח עמי חנם וכו' ותמיד כל היום שמי מנאץ לָכֵן ידע עמי שמי לָכֵן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני שם נב ה-ו.  כה אמר יי' צבאות קנאתי לירושלם ולציון קנאה גדולה וכו' לָכֵן כה אמר יי' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם יי' זכר' א יד-יו.  בעמל אנוש אינימו ואם אדם לא ינגעו לָכֵן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו תהל' עג ה-ו.  וידברו באלהים אמרו היוכל אל לערך שלחן במדבר וכו' הגם לחם יוכל תת אם יכין שאר לעמו לָכֵן שמע יי' ויתעבר ואש נשקה ביעקב וגם אף עלה בישראל שם עח יט-כא.  לא רבים יחכמו וזקנים יכינו משפט לָכֵן אמרתי שמעה לי אחוה דעי אף אני איוב לב ט-י.  כי אמר (איוב) לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים לָכֵן אנשי לבב שמעו לי חללה לאל מרשע ושדי מעול שם לד ט-י.  שדי לא מצאנהו שגיא כח ומשפט ורב צדקה לא יענה לָכֵן יראוהו אנשים שם לז כג-כד. — ב) כמו אך, אבל, מכל מקום2, dach; cependant; nevertheless: ויאמר קין אל יי' גדול עוני מנשוא הן גרשת אתי היום מעל פני האדמה ומפניך אסתר והייתי נע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני ויאמר לו יי' לָכֵן כל הרג קין שבעתים יקם וישם יי' לקין אות לבלתי הכות אתו כל מצאו בראש' ד יג-יה.  ויאמר יפתח לזקני גלעד הלא אתם שנאתם אותי ותגרשוני מבית אבי ומדוע באתם אלי עתה כאשר צר לכם ויאמרו זקני גלעד אל יפתח לָכֵן עתה שבנו אליך והלכת עמנו ונלחמת בבני עמון והיית לנו לראש לכל ישבי גלעד שפט' יא ז-ח.  כי כלה ונחרצה אדני יי' צבאות עשה בקרב כל הארץ לָכֵן כה אמר אדני יי' צבאות אל תירא עמי ישב ציון מאשור ישע' י כג-כד.  ותעד נזמה וחליתה ותלך אחרי מאהביה ואתי שכחה נאם יי' לָכֵן הנה אנכי מפתיה והלכתיה המדבר ודברתי על לבה הוש' ב יה-יו.  ואם חי יי' יאמרו לָכֵן לשקר ישבעו ירמ' ה ב.  ואתם הרעתם לעשות מאבתיכם וכו' לבלתי שמע אלי והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת וכו' לָכֵן הנה ימים באים נאם יי' ולא יאמר עוד חי יי' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים שם טז יב-יד.  מה תזעק על שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך לָכֵן כל אכליך יאכלו וכל צריך כלם בשבי ילכו שם ל יה-יו.  כטמאתם וכפשעיהם עשיתי אתם ואסתר פני מהם לָכֵן כה אמר אדני יי' עתה אשיב את שבית יעקב ורחמתי כל בית ישראל וקנאתי לשם קדשי יחזק' לט כד כה. — ג) במשמ' אִם כֵּן:  ויאמר אכיש אל דוד ידע תדע כי אתי תצא במחנה אתה ואנשיך ויאמר דוד אל אכיש לָכֵן אתה תדע את אשר יעשה עבדך ויאמר אכיש אל דוד לָכֵן שמר לראשי אשימך כל הימים ש"א כח א-ב. — ד) כמו באמת: מה תיטבי דרכך לבקש אהבה לָכֵן גם את הרעות למדתי את דרכיך ירמ' ב לג.