1, פ"ע, לָעוּ, —  לָעוּ דבריו, היו מגֻמגמים, לא מסֻדרים, לא מובנים:  לו שקל ישקל כעשי והיתי במאזנים ישאו יחד כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לָעוּ 2 כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי (איוב ו ב=ד).  — ואמר הפיטן:  בנך לעיניך נתון לצריו,  נהפכו על זאת עליו ציריו, ואם בא לדבר לעו דבריו, ואיך יעמד לבו  (ראב"ע, ר"ה, מחז' רומ'). שמו לפיהם כף מתי צחות ביום אמר ודבריהם לפניו לעו, הרבו גבוהה לענות יום אלמו אך נאלמו עמו ואליו שעו (רמב"ע, קינה, נטפי דמעות).  הגיגי לעו ונפלו פני, הקרבתי חלבי ונסכתי מי עיני (אקום להודות,, יוה"כ, מנהג אויניון).  — ובהשאלה להכוכבים, כהה אורם:  ובני שחקים בערפל תעו, אף כוכבי בקר באורם לעו (רשב"ג, עבי שחקים).