1, פ"ע, לָעוּ, — לָעָה פלוני, שתה הרבה ולא רוה ממה ששתה: כי כאשר שתיתם על הר קדשי ישתו כל הגוים תמיד ושתו וְלָעוּ2 והיו כלא היו (עבד' א יו). — ואמר המשורר: הדפוני ואבד מני מנוס, הפיצוני הריצוני עד אין נפוצי לכנוס, בלעוני ולעוני ומלאו כרסם עדני (ר"י הלוי, קינ' לת"ב, איך מקדשי).
1 עי' הערה לקמן. — 2 רוב הקדמונ' והחדשים פרשו לעו זה במשמ' בלע, ובהשאלה כמשמ' כליון. אך אין לשרש לוע או לעה או לעע מקור למשמ' זו, והראיה מן ילע קדש אינה ודאית, כי אפשׁר לפרש ילע זה במשמ' אחרת, עי' ערך ילע, ויעלעו דם הוא שרש עלע. ואולם השרש לע'י لغى בערב' משמש גם במשמ' שתה הרבה ולא רוה: ולע'י באלשׁראב אכת'ר מנה ולע'י באלמא' ילע'י בה לע'א אכת'ר מנה והו פי ד'לכ לא ירוי לשאן אלעראב, ובעבר': לע'י בשתייה פרושו הוא הרבה ממנו, ולע'י במים הרבה ממנו והוא בכ"ז לא רוה. משמ' זו ללָעוּ כאן נותנת למליצת הכתוב כונה טבעית יפה.