לָעוּז
* 1, ש"ז, מ"ר לְעוּזוֹת, — כמו לוֹעֵז: קראה (את המגלה) תרגום בכל לשון לא יצא אבל קורין אותה ללעוזות2 בלעז (מגי' ב א). קראה בלעז הלעוזות יוצאין ידי חובתן (תוספתא שם ב ו). בית הכנסת של לעוזות אם יש להן מי שיקרא עברית פותחין עברית וחותמין עברית (שם ד יג). היתה כתובה כהילכת' הלעוז יוצא בה בלעז (ירוש' שם ב עג.). הלעוזות לא נהגו כן אלא אחד קורא כל הפרשה כולה (שם ד עה.).
1 משק' לקוח, לקוחות, וכדומ'.
2 כך בכ"י וכן בקצת דפוסים, וכן במשנה שבירוש', וכן גרסת הערוך, ובנוסח' ללועזות.