1, — קל לא נמצא.

— פִע', יְלַקֵּשׁוּ, — לִקֵּשׁ את הכרם, לקט את הענבים  האחרנים: בשדה בלילו יקצירו וכרם רשע יְלַקֵּשׁוּ2 ערום ילינו מבלי לבוש (איוב כד ו-ז).

— הִפע', *הִלְקִישׁ, — אֵחַר, עִכֵּב, aufschieben; retarder; to retard: שמא אמרתי לכם שאני מביא לכם טובה והלקשתי אותה (מד"ר במד' א). שמא אמרתי להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם (שם כב). הפועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קימעה וילקישנה בסוף (שם ויקר' ל). — ואמר הפיטן: דופי בן קיש, הבין נין קיש, ותחן הלקיש, עד לדוק הקיש (קרוב' לפורים, תמימים). — והארץ את הפֵרוֹת, בשלה אותם בזמן מאוחר: יריחו שהיא מבכרת פירותיה וכו' בית אל שהיא מלקשת פירותיה (תנחומא ויחי טו).

— הָפע', °הָלְקַשׁ, מולקש, — שנתאחר: ציה אם מולקשת, ומלקוש אם מבקשת, טל צוק עבים תהא מאוששת, כבענינת קשת (ר"א קליר, טל, אלים).