פ"י, לָקְקוּ, עתי' יָלֹק, יָלֹקּוּ, — לָקַק הכלב המים, ויָלֹק הכלב, שתה בהוציאו לשונו החוצה אל המים ומשך אותם בה, läppern; laper; to lap: כל אשר יָלֹק  בלשונו מן המים כאשר יָלֹק הכלב תציג אותו לבד (שפט' ז ה).  במקום אשר לָקְקוּ הכלבים את דם נבות יָלֹקּוּ הכלבים את דמך גם אתה (מ"א כא יט).  וישטף את הרכב (שהיתה מלאה דם) על ברכת שמרון וַיָּלֹקוּ הכלבים את דמו (שם כב לז). — ובמדר': אומה שבא ללוק דמו של ישראל ככלב (פסיק' דר"כ, זכור).  °והשתמשו בפעל זה גם במשמ' נגע בלשונו נגיעה קלה, כמו לחך, lecken; lecher; to lik: דת צרופה ומזוקקה, הדור באצבעו חקקה, ומרווי דדיה ללוקקה, השביע נפש שוקקה (ר"י טוב עלם, אור ישראל). וראיתי (את נציב המלח של אשת לוט) אחר חצות לילה שהוא בשלימות וב' שעות קודם שיאור היום לא נשאר רק כמו ב' טפחים כי העיזים לכמה מאות באין מכפר החורפה ומצוער ולוקקין אותה (גא"י).

— פִע', מְלַקְקִים, — לִקֵּק הכלב, כמו הקל, בנחץ הפעולה: ויהי מספר הַמְלַקְקִים1 בידם אל פיהם שלש מאות איש וכו' בשלש מאות האיש הַמְלַקְקִים אושיע אתכם (שפט' ז ו-ז). — ובתלמ': הרבה תורה למדתי ולא חסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים (סנה' סח.). —  ובסהמ"א, במליצה פשוטה: כבר ראיתי אדם אחד שהיה לו כלי מלא דבש והיה עומד לפני שני אנשים רופאים בחנות יכין להם למכור והושיט להם שילקקו ממנו לנסות אם הוא טוב (ליקוטי ר"י סמברי, בשם פרקי משה כ"י).  ולא יקנח הקערה ולא ילקק באצבעותיו (דרך ישרה, שער ד"א).

— פֻע', °לֻקַּק, עתי' יֻלַּק, — שלִקקו בלשונו: וראוי בכל עת שתניקהו וכש"כ ביניקה ראשונה שיחלב דבר מן החלב ויזול וכו' ושיולק קדם היניקה כל פעם לקיקה מדבש שהוא מועיל (קאנון א ג ב).