°, ת"ז, לנק' לְשׁוֹנִית, מ"ר לְשׁוֹנִיִּים, לְשׁוֹנִיּוֹת, —  של הלשון, ששיך להלשון:  חכמת הלשון היא חכמה תודיע דרכים כוללים ידבר בהם בלשון כפי הראוי לפי הסכמת הלשון וכו' שיהיה הדבור מסכים כפי ההנחות הלשוניות למה שיצויר בנפש (מעשה אפוד ח).  שלא היתה (חכמת יון) כי אם חכמה לשונית (ר"א ביבאגו, דרך אמונה מז).  כי אלו אינם יודעים שום סוד טבעי אמתי כי אם בטוי לשוני ודרכי וכוחים (ר"י פרובינצלו, שו"ת בדבר למוד החכמ').  והם (המליצים) במדרגה לשונית ר"ל שיש מדרגה אחת וכו' להאריך במליצות בלשון (שם).  אבל דברנו בזה על דרך ההעברה הלשונית לתת הבנה וקצת ציור בענין אצילות הספירות (עבוה"ק לר"ע גבאי, היחוד ב).