, ש"נ, —  א) שם המפשט, כמו אֲכִילָה, ובמליצה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ:  והיתה לשרפה מַאֲכֹלֶת אש ((ישע' ט ד)).  ויהי העם כְּמַאֲכֹלֶת אש (שם יח). —  ב) *כִּנָּּה על גוף בע"ח:  הרגה (האשה שמצאה דם על חלוקה) מאכולת הרי זו תולה (הכתם) בה (נדה ח ב).  אין הורגין את המאכולת בשבת (תוספתא שבת יו כא).  כדם מאכולת של ראש (נדה יט:).  ואם היה (הכתם) עגול טהורה שאין זה אלא דם מאכולת שנהרגה תחת הכר (רמב"ם, איסורי ביאה ד יח). —  ובאילנות וכדומ':  כל עץ שנמצא בו תולעת או מאכולת פסול מעל גבי המזבח (מד"ר איכ', פתיח').  שכל עצים שנקצצים בו (בט"ו באב) אין עושין מאכולת (שם).