, — קל לא נמצא.

—  פִע', מֵאֵן, מֵאֲנָה, מֵאַנְתָּ, מֵאַנְתְּ, מָאֵן, מֵאֲנוּ, מֵאַנְתֶם, תְּמָאֵן, יְמָאֵן, תְּמָאֲנוּ, תְּמָאֵנוּ, יְמָאֲנוּ, —  א) פ"ע, מֵאֵן לעשות דבר, לא רצה לעשותו, ולא שמע למי שאמר לו לעשות sich weigern; refuser; to refuse:  ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וַיְמָאֵן להתנחם (בראש' לז לה).  ויאמר יי' אל משה כבד לב פרעה מֵאֵן לשלח העם (שמות ז יד).  ואמר אליך שלח את בני ויעבדני וַתְְְּמָאֵן לשלחו (שם ד כג).  עד מתי מֵאַנְתָּ לענת מפני (שם י ג).  עד אנה מֵאַנְתֶּם לשמר מצותי ותורתי (שם יו כח).  אם מָאֵן יְמָאֵן אביה לתתה לו (שם כב יו).  וַיְמָאֵן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו (במד' כ כא).  לכו אל ארצכם כי מֵאֵן יי' לתתי להלך עמכם וכו' ויאמרו מֵאֵן בלעם הלך עמנו (שם כב יג=יד).  ואם לא יחפץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מֵאֵן יבמי להקים לאחיו שם בישראל (דבר' כה ז).  וַיְמָאֲנוּ העם לשמע בקול שמואל (ש"א ח יט).  ויסף עוד אבנר לאמר אל עשהאל סור לך מאחרי וכו' וַיְמָאֵן לסור (ש"ב ב כב=כג).  ותקח את המשרת ותצק לפניו וַיְמָאֵן לאכול (שם יג ט).  ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יי' הכיני נא וַיְמָאֵן האיש להכותו (מ"א כ לה).  קום רש את כרם נבות היזרעאלי אשר מֵאֵן לתת לך בּכסף (שם כא יה).  ויפצר בו לקחת וַיְמָאֵן (מ"ב ה יו).  כי מֵאֲנוּ לשוב (הוש' יא ה).  ומצח אשה זונה היה לך מֵאַנְתְּ הכלם (ירמ' ג ג).  הכיתה אתם ולא חלו כליתם מֵאֲנוּ קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מֵאֲנוּ לשוב (שם ה ג).  שבו על עונת אבותם הראשנים אשר מֵאֲנוּ לשמוע את דברי (שם יא י).  והיה כי יְמָאֲנוּ לקחת את הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יי' צבאות שתו תשתו (שם כה כח).  קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מֵאֲנָה להנחם על בניה (שם לא יד).  וכל שביהם החזיקו בם מֵאֲנוּ שלחם (שם נ לג).  וַיְמָאֲנוּ להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע (בראש' לז לה).  וַיְמָאֲנוּ להקשיב ויתנו כתף סררת ואזניהם הכבידו משמוע (זכר' ז יא). וַיְמָאֲנוּ לשמע ולא זכרו נפלאתיך אשר עשית עמהם (נחמ' ט יז).  מֵאֲנָה הנחם נפשי (תהל' עז ג).  לא שמרו ברית אלהים ובתורתו מֵאֲנוּ ללכת (שם עח י).  שד רשעים יגורם כי מֵאֲנוּ לעשות משפט (משלי כא ז).  מֵאֲנָה לנגוע נפשי (איוב ו ז). —  ובהשאלה לדברים לא בע"ח:  למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מֵאֲנָה הרפא (ירמ' יה יח).  תאות עצל תמיתנו כי מֵאֲנוּ ידיו לעשות (משלי כא כה). —  ובהחלט, בלי פעל אחריו, מֵאֵן פלוני, התנגד, לא רצה לשמע ולעשות מה שאמרו לו:  ותאמר שכבה עמי וַיְמָאֵן (בראש' לט ז=ח).  ועתה שמע נא גם אתה בקול שפחתך ואשמה לפניך פת לחם ואכול וכו' וַיְמָאֵן ויאמר לא אכל (ש"ב כח כב=כג).  אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תְּמָאֲנוּ ומריתם חרב תאכלו (ישע' א יט=כ).  יען קראתי וַתְּמָאֵנוּ נטיתי ידי ואין מקשיב (משלי א כד). —  ובתו"מ, בפרט בענין מֵאוּן אשה בבעלה שנשאה לו בילדותה:  וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתייבמת (יבמ' א ב).  איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה (שם יג ב).  הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו (שם ד).  מת בעלה של גדולה ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל (שם ז).  תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן (נדה ו יא).  וכל שיכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ולא מתיבמת (תוספתא יבמ' א ב).  הממאנת באיש אין לה כתובה (שם יג ג).  כלתו של ר' ישמעאל מיאנה ובנה על כתיפה (ירוש' שם יג יג ג).  שאפילו בנה מורכב לה על כתפה ממאנת והולכת לה (בבלי שם ק:).  ביום פלוני מיאנה פלונית בת פלוני (שם קח.).  באותה שעה נצטרע אבדן וטבעו שני בניו ומיאנו שתי כלותיו (שם קח:).  או שתמאן ותגדל ותיארס או שתמאן ותנשא לאלתר (שם קז:).  והקטנה הממאנת כיון שגדלה שעה אחת ולא מיאנה שוב אינה יכולה למאן ואינה ממאנת אלא בקטנותה בבדיקה (ר"י ברצלוני, השטר' יד). —  ב) * פ"י, מֵאֵן את פלונית, אמר לה שתמאן, האיץ בה שתעשה זאת:  ר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנין את הקטנות ושמשיאין את האשה על פי עד אחד וכו' (עדי' ו א). —  ומֵאֵן לה, עשה מעשה מאוּן בשבילה:  מעשה באשתו של פישון הגמל שמיאנו לה חכמים שלא בפניה (ירוש' יבמ' יג יג ג).