פ"ע, מָאַסְתִּי,מָאַסְתָּ, מָאַסְתָּה, מָאֲסוּ, מָאָסוּ, מְאַסְתֶּם, מֹאֵס, מוֹאֵס, מֹאֶסֶת, אֶמְאַס, תִּמְאַס, יִמְאַס, תִּמְאָסוּ, יִמְאֲסוּ, יִמְאָסוּן, מָאוֹס, מָאֹס, מְאָסָם, מְאַסְתָּנוּ, מְאַסְתִּיךָ, מְאַסְתִּיו, מְאַסְתִּיהוּ, מְאַסְתִּים, אֶמְאָסְךָ, יִמְאָסְךָ, יִמְאָסֵם, מָאֳסְכֶם, מָאֳסָם, — מָאַס דבר, היה לו להדבר רגש של לא רצון, של געל נפש, verabscheuen; abhorrer; to loathe: יען כי מְאַסְתֶּם את יי' אשר בקרבכם (במד' יא כ).  לא מְאַסְתִּים ולא געלתים לכלתם (ויקר' כו מד).  כי לא אתך מָאָסוּ כי אתי מָאֲסוּ ממלך עליהם (ש"א ח ז).  ואתם היום מְאַסְתֶּם את אלהיכם וכו' ותאמרו לו כי מלך תשים עלינו (שם י יט).  אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מְאַסְתִּיהוּ (שם יו ז).  וּמָאַסְתִּי את העיר הזאת אשר בחרתי (מ"ב כג כז).  שנאתי מָאַסְתִּי חגיכם ולא אריח בעצרתיכם (עמו' ה כא).  על מָאֳסָם1 את תורת יי' וחקיו לא שמרו (שם ב ד).  יִמְאָסֵם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים (הוש' ט יז).  כי מָאֲסוּ את תורת יי' צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (במד' יא כ).  כי מָאַס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט (שם ח ו).  ביום ההוא יִמְאָסוּן איש אלילי כספו ואלילי זהבו (שם לא ז).  הפר ברית מָאַס ערים לא חשב אנוש (שם לג ח).  גזי נזרך והשליכי ושאי על שפים קינה כי מָאַס יי' ויטש את דור עברתו (ירמ' ז כט).  הֲמָאֹס מָאַסְתָּ את יהודה אם בציון געלה נפשך (שם יד יט).  שתי המשפחות אשר בחר יי' בהם וַיִּמְאָסֵם (שם לג כד).  כי אם מָאֹס מְאַסְתָּנוּ קצפת עלינו עד מאד (איכ' ה כב).  ואמר לך עבדי אתה בחרתיך ולא מְאַסְתִּיךָ (ישע' מא ט).  יען משפטי לא עשו וחקותי מָאָסוּ (יחזק' כ כד).  יתיצב על דרך לא טוב רע לא יִמְאָס (תהל' לו ה).  כי אלהים מְאָסָם (שם נג ו).  אבן מָאֲסוּ הבונים היתה לראש פינה (שם קיח כב).  ואתה זנחת וַתִּמְאָס התעברת עם משיחך (שם פט לט).  מוסר יי' בני אל תִּמְאָס ואל תקץ בתוכחתו (משלי ג יא).  פורע מוסר מוֹאֵס נפשו (שם יה לב).  הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תִּמְאָס (איוב ה יז).    מָאַסְתִּי לא לעלם אחיה (שם ז יו).  הן אל לא יִמְאַס תם (שם ח כ).  תם אני ולא אדע נפשי אֶמְאַס חיי (שם ט כא).  הטוב לך כי תעשק כי תִמְאַס יגיע כפיך (שם י ג).  אשר מָאַסְתִּי אבותם לשית עם כלבי צאני (שם ל א).  אם אֶמְאַס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי (שם לא יג). — ומָאַס בְּדבר כמו"כ: ואם בחקתי תִּמְאָסוּ ואם את משפטי תגעל נפשכם (ויקר' כו יה).   יען וביען במשפטי מָאָסוּ ואת חקֹתי געלה נפשם (שם מג).  וידעו את הארץ אשר מְאַסְתֶּם בה (במד' יד לא).  הלא זה העם אשר מָאַסְתָּה בו (שפט' ט לח).  וַיִּמְאַס יי' בכל זרע ישראל (מ"ב יז כ).  חמאה ודבש יאכל לדעתו מָאֹס ברע ובחור בטוב (ישע' ז יה).  יען מָאֳסְכֶם2 בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז (שם ל יב).  הלך צדקות ודבר מישרים מֹאֵס בבצע מעשקות (שם לג יה).  כי מָאַס יי' במבטחיך ולא תצליחי להם (ירמ' ב לז).  לשוא תתיפי מָאֲסוּ בך עגבים (שם ד ל).  על דברי לא הקשיבו ותורתי וַיִּמְאֲסוּ בה (שם ו יט).  הנה בדבר יי' מָאָסוּ וחכמת מה להם (במד' יא כ).  גם אני אֶמְאַס בכל זרע ישראל (שם לא לו).  כי במשפטי מָאָסוּ וחקותי לא הלכו בהם (יחזק' ה ו).  גם עוילים מָאֲסוּ בי אקומה וידברו בי (איוב יט יח).  שמע אלהים ויתעבר וַיִּמְאַס מאד בישראל (תהל' עח נט).  וַיִּמְאַס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר (שם סז).  וַיִּמְאֲסוּ בארץ חמדה לא האמינו לדברו (שם סו כד). — ואמר בן סירא: זה חלק כל בשר מאל ומה תמאס בתורת עליון ( ב"ס גני' מא ד). — מָאַס דבר מֵעֲשׂוֹת: יען מָאַסְתָּ את דבר יי' וַיִּמְאָסְךָ ממלך (ש"א יה כג).  כי מָאַסְתָּה את דבר יי' וַיִּמְאָסְךָ יי' מהיות מלך על ישראל (שם כו).  עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מְאַסְתִּיו ממלך על ישראל (שם יו א).  וָאֶמְאָסְךָ3 מכהן לי (הוש' ד ו).  — ובתו"מ: מאוסה הערלה שנתגנו בה הרשעים (נדר' ג יא).  נותן שמן על גבי ראשו ולוחש אינו מאוס (ירוש' מע"ש ב נג:).  אוהב (הסוס) את הזנות וכו' ומואס את השינה (פסח' קיג:).  כיון ששמע ירמיה זה בא לו אצל הקב"ה אמר לו רבון העולם אמת שמאסת את בנך ( מד"ר שמות לא).  ישראל היו אומרים שאין להם תקומה שמאסן הקב"ה (שם).  כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים ( שם שה"ש, גן נעול).  והמאוסין בעיניהם והנבזים בפניהם (דא"ר ב).

— נִפע', נִמְאַס, נִמְאָס, תִּמָּאֵס, יִמָּאֵס, — שמאסו בו: כסף נִמְאָס קראו להם כי מאס יי' בהם (ירמ' ו ל).  כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יי' ואשת נעורים כי תִּמָּאֵס אמר אלהיך (ישע' נד ו).  עורי רגע וַיִּמָּאֵס (איוב ז ה).  נבזה בעיניו נִמְאָס ואת יראי יי' יכבד (תהל' יה ד). — ואמר בן סירא: ויש חכם בדברו נמאס ומכל תענוג נבצר (ב"ס גני' לז כ).  נין נמאס דבר רעים ונכד אוי להם גורי רשע (שם מא ה). — ובתו"מ: וכי מה נשתייר להם שלא נגעלו ולא נמאסו (ספרא בחקותי ח).  ההורג כינה בפני חבירו ונמאס בה (חגי' ה.).  הרק בפני חבירו ונמאס (שם).  מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת ( שם יה:).  א"ר פפא תאינה עם נפילתה נמאסת (ב"מ כא:).   

— הִפע',°הִמְאִיס, — עשהו מָאוּס: להשחית יופיך ולהמאיסך לכל העולם (רד"ק נחום ג ו).  חייב הכתוב שתשב עמו בבית בעשותה כל זה בחדש הראשון והכל להמאיסה בעיניו שיהא נכנס ויוצא ומסתכל בה ורואה בניוולה (החינוך, כי תצא).  תמאיס  בעיניו את הלחם (ר"מ אלשיך, איוב לג כ).  ובלבד שלא יקנח כדי שלא ימאיס ידיו (ר"ש אלמולי, פתרון חלומ' ד א).  לפי שיש בהם מלמולי זיעה וממאיסין הידים (הלבוש או"ח ד כא).  לא יסמוך בו קערה שהיא מלאה מרק או דייסא או דבר הממאיסו שמא יפול על הפת וימאיסנו (שם קעא א).

בחל. — געל. — עזב. — * קנט. — תעב. — תפל.