— קל לא נמצא.

— פִע', מִגֵּר, מִגַּרְתָּ, — מִגֵּר דבר לארץ, הפילו בכח, בזעם, stürzen; renverser, prêcipiter; cast down: הרימות ימין צריו השמחת כל אויביו השבת מטהרו וכסאו לארץ מִגַּרְתָּה (תהל' פט מג-מה). — ואמר הפיטן: גברת ממלכות, במגרו ממלכות, גאים וממלכות, יהום והוא ימלוך (ר"א קליר, מוס' א ר"ה, אנסיכה מלכי). מגּר באף מעציבי, נחלני חמדת צבי (משולם בר"ק, ב' פסח, אפיק רנן). זכור כסא כבוד גדלך, אשר מגרו ונאצו למולך, ושלחו באש היכלך, וישימו כל גבולך (בנימ' בר זרח, שבת זכור, אלהים אל דמי). מרום נכבדות ואהבה עזה, מגרת לארץ לשמה ולעזה (רשב"י הבבלי, סליח', תבא לפניך). ומגר הזידים, אשר הם בו רודים, וחפש נעבדים, והציא מצרה (סדור תימנ' ליוה"כ, אתחנן בבקשה). הדום מגר נזוד עדש, כהיום הזה יחודש בגודש (שבת החדש, קיחת עלית). נקום נקמתה ונקמת בית הבחירה, מגּרו ופגרו והסיקו בו הבערה, חללו ונאצו שם הנכבד והנורא (משה בר"ש, סליח' ה עי"ת, מקוה ישראל).

— נִתפ', °נִתְמַגֵּר,— השלך ארצה: מנוחת החגר, בתפת על מסגר, וכסאו מתמגר, ורגלו נעקשה (נשמט המראה מקום).