ש"נ, מ"ר מְגֵרוֹת, — כלי מלאכה, כעין סכין ופיה עשוי שנּים שנּים, לחתך אבנים וכדומ', Säge; scie; saw: כל אלה אבנים יקרת כמדות גזית מגררות בַּמְּגֵרָה מבית ומחוץ (מ"א ז ט). — ובתו"מ: קוצץ כדרכו בּקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה (שבי' ד ו). נוטל אדם קורנס לפצע בו אגוזים קורדום לחתוך בו את הדבילה מגירה לגור בה את הגבינה (שבת יז ב). ואין מבקעין (עצים) לא בקרדום ולא במגירה ולא במגל אלא בקופיץ (ביצ' ד ג). ובכל שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים והצפרן מפני שהם חונקין (חול' א ב). מגרה שנטלו שניה אחת מבנתים (כלים יג ד). מגירה שעשה שניה בתוך החור (שם יד ג). חרש נותנין לו שני מעצדין ושתי מגרות (ערכ' ו ג).  מה שהחרש מוציא במעצד והנפסק במגירה הרי אלו שלו מתחת המקדח ומתחת הרהיטני והנגרר במגירה הרי אלו של בעל הבית (תוספתא ב"ק יא יה). —ובהשאלה, °מְגֵרָה חוטיית, עשוי מחוט כעין מְגֵרָה: ואז יצטרך שיעשה המגרה החוטיית ותארה שיקח קווצות שער או תקות משי ותקשרה קשרים קשרים שישוב בהם כמגירה בעלת שנים (קאנון ג ה ב ו).