*1, ש"ז, מ"ר מַדְרוֹנִים, —  מקום נטוי ומשֻפע, abschüss. Ort; pente; declivity:  מבוי ששוה לרשות היחיד ועשוי מדרון לרשות הרבים (תוספתא שבת י=יא ג).  היתה (הקורה) עשויה מדרון  ומקבלת אריח בנוי (שם עירוב' א ו).  (ואם אין) עפר תיחוח יעמוד במקום גבוה וישתין למקום מדרון (ברכ' מ.).  תרנגולת עשויה להטיל ביצתה באשפה ואינה עשויה להטיל ביצתה במקום מדרון (שבת מב:).  שופכין (מים) במקום מדרון ואין שופכין במקום האישבורן (פסח' מב.).  המעביר חבית ממקום למקום ושברה וכו' במקום מדרון (ישבע שלא פשע ופטור) שלא במקום מדרון (ודאי הוא פושע) (ב"מ פב:). —  ומצוי בסהמ"א:  ואם היה גיא מעוקם שהיה מדרונו משופע ונוח להילוך (רש"י ערוב' נח.).  מים אינם מתכנסין במקום מדרון (רמב"ם, ת"ת ג ט).  (אשד) והוא מדרון ההר או הפסגה ונקרא כן לפי שהמים היורדים על ההר או הפסגה נשפכים למטה דרך המדרון (שרשי רד"ק, אשד).  בדמיון המים הנשפכים במקום מדרון במקום נמנע להתקבצם (נופ' צופים ב יג). —  וכמו ת"ז:  וכשנטף המים מן הבשר מולחו על דף מודרון או בכלי מנוקב (מהרי"ל, הלכ' איסור והיתר).