מָדַר
*, — קל לא נמצא.
— הִפע', *הִמְדִיר, — הִמְדִיר המקום, עשהו מדרון: אמר רב זביד בממדיר1 את כותלו (ב"ב כב:).
1 כך גרס' הערוך, ופרש: במשפע ויורד כותלו כמו מדרון שאין אדם יכול לעמוד בו שמחליק ונופל ויש ששונין במרדד את כותלו. ע"כ. וכן בכ"י במרדד (ד"ס). ובנוסח' במדיר.