, ש"נ, סמי' מְהוּמַת, מ"ר מְהוּמוֹת, מְהוּמֹת, —  בלבול חזק ועצום עם קול שאון וזעקה, Verwirrung, Getümmel; trouble; disturbance:  ונתנם יי' אלהיך לפניך והמם מְהוּמָה גדלה עד השמדם (דבר' ז כג).  ישלח יי' בך את המארה את הַמְּהוּמָה ואת המגערת (שם כח כ).  ותהי יד יי' בעיר מְהוּמָה גדולה מאד (ש"א ה ט).  כי היתה מְהוּמַת מות בכל העיר (שם יא).  ויבאו עד המלחמה והנה היתה חרב איש ברעהו מְהוּמָה גדולה מאד (שם יד כ).  כי יום מְהוּמָה ומבוסה ומבוכה לאדני יי' צבאות בגי חזיון (ישע' כב ה.  בא העת קרוב היום מְהוּמָה ולא הד הרים יחזק' ז ז.  והיה ביום ההוא תהיה מְהוּמַת יי' רבה בהם והחזיקו איש יד רעהו (זכר' יד יג).  ובעתים ההם אין שלום ליוצא ולבא כי מְהוּמוֹת רבות על כל ישבי הארצות (דהי"ב טו ה). —  ובמשנה:  גמרו שלא לעשר רעב של מהומה ושל בצורת באה (אבות ה ח). —  ואמר המשורר:  ובנפשים אשר באו ביום בא מהומתי וראו בי מהומה, ידמו כי לעולם אין תמורה ליום צרה ולא תשב שממה (ר"ש הנגיד, הלכושל ולנופל).  ולצאת מחדרים אל חרדה ומהמית נבלים אל מהומה, עדי נלכד בחבלי החלומות ונצטיד בפחי התנומה (יוסף בן חסדאי, הלצבי חן).  מהיום הבא ומפחד היותו, כעשן מארובה תעל מהומתו, תבוסתו רבה ומי יוכל שאתו (רמב"ע, מהיום הבא). —  ובבמשמ' און ומרמה:  האספו על הרי שמרון וראו מְהוּמֹת רבות בתוכה ועשוקים בקרבה (עמו' ג ט).  הקרבות והרחקות ממך יתקלסו בך טמאת השם רבת הַמְּהוּמָה (יחזק' כב ה).  טוב מעט ביראת יי' מאוצר רב וּמְהוּמָה בו (משלי יה יו).