*, פ"י, —  מָהַל את הילד, מָל אותו:  קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא (שבת יט ה).  צריך להטיף ממנו דם ברית על הנולד כשהוא מהול מפני שערלה כבושה היא (תוספתא שם טו ט).  גר שנתגייר כשהוא מהול (שם).  (כתוב) וכל עבד איש מקנת כסף עבדך איש את מוהלו על כורחו בנך איש אין את מוהלו על כרחו וכו' הלוקח עבדים ערלים מן הגוים על מנת למהול וכו' מוהלן על כרחן (ירוש' יבמ' ח ח ד).  ישראל מוהל את הכותי והכותי מוהל את ישראל ר"י אומר כותי לא ימול את ישראל שאינו מוהלו אלא לשם הר גריזים (מסכ' כותים א).  ממקום שהוא ניכר אם זכר אם נקיבה משם מוהלים אותו (מד"ר בראש' מו).  א"ר יוחנן לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחילה אלא רבקה (שם ס).  קרא (הקב"ה) למשה ואמר לו לך ומהול אותם (שם שמות יט).  שאין המהולים יורדין לגיהנם (שם).  ורשעי ישראל אומרים הואיל ואנו מהולין אין אנו יורדין לגיהנם (שם).  משה מוהל ואהרן פורע ויהושע משקה (שם במד' יא).  שאלולי שהיו מהולים לא היו יכולין להביט בשכינה (שם יב).  ישראל אתה נותן להם בן זכר מוהלו לשמונה (פסיק' רבתי, ביום השמיני).  אמר לו טורנוסרופוס הואיל והוא (הקב"ה) חפץ במילה למה אינו יוצא מהול ממעי אמו (תנחומא תזריע ז).