° 1, ש"ז, בכנ' מֶהְמֵהֶם, — המון עצום: בדור אנוש וכל מלכו פרץ הים מגדור, דופי חמס בהתהלכו העשירי מדור דור, בהם (בהשמים) ארובות נתק וימה המונם ומהמיהם, הצפין תמים בנרתק כי נמצא בן מנהם (רסע"ג, עבודה). כבוא אל מקדש טמא יטמא מחניהם, ולא עושה פסח לחבורת מנוייהם, לנפשם אמר יכרתו הם ומהמהם, אבדה האמונה ונכרתה מפיהם (אזהר' לר"א הזקן, אמת יהגה).
1 תבה כעין זו נמצאת במקרא: החמס קם למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מֶהֱמֵהֶם ולא נה בהם (יחזק' ז יא), וכבר נתלבטו כל הקדמונ' והחדשים בבאור המלים האלה, שהן באמת כספר החתום, ולא מצאו פתרון טבעי להן, ולכן גזרו רוב החדשים כי הכתוב משבּש ואין לו מרפא. וכבר הזכרתי בערך המהם דעת ריב"ג שהוא כפל הם, ואמרתי שאעפ"י שאין ספק שאין זו הכונה האמתית של המלה, בכ"ז דעתו של ריב"ג מספקת לקבל בלשון המלה המהם לנחץ מן הם. וקצת הקדמונ' ראו במלה זו שם בצורת מהמה ואמרו שהוא כפל מן המון, והזכיר פרוש זה הרדב"א באגרונו, אמר שם: מהמהם ר"ל המונם והמם הראשון לסימן המשקל כמם במלת מעשיהם (לקו"ק, הערות 141). ואעפ"י שגם באור זה בודאי אינו האמתי, כבר השתמשו רבי הלשון רסע"ג ור"א הזקן במלה זו במשמ' זו, ובודאי יש לה זכות אזרח בלשוננו.