°1, ש"ז, מ"ר מַהֲמוֹרִים, — כמו מַהֲמֹרָה: נעו ונדו ראש במהמורינו, רשעים מפילים במכמורינו, נחנו פשענו ומרינו (ר"א קליר, קינ', איכה אשפתו). נשתכחו בתוך מהמור, כתוא מכמור, וצבי ויחמור (רני ושמחי, שיחי לאל). נכון וראוי אתה המן לשר צבא מאין כמוך, כראות ברק החרב או צהלות סוס האחד בשמע, המחנה נעזב הנה תניח, ובמהמור אחד או תחת בטן סוס רכבך הן תתחבא (רמח"ל, לישרים תהלה ז).