1, ש"ז, מ"ר מַזָּרוֹת, —  שֵׁם לכוכבי אחד המזלות, כמו כימה וכסיל:  התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח התציא מַזָּרוֹת2 בעתו ועיש על בניה תנחם (איוב לח לא=לב). —  ואמר המשורר:  אנוש כציץ נמל וכקנה קמל ומה יתרון עמל ויובל לקברות, ומות ירענו ולא ישיגנו ולו ימצאנו בבין המזרות (רשב"ג, ואומר אל תחשה). ואלו חכיתי ושׂבר אויתי מעט שקויתי להשיג מזרות (שם). —  והפיטן אמר:  בשם אדני אדמות ומרומות נקראו, אורות ומזרות על פיו יצאו ובאו, אלהי קדם צוה ונבראו (ר"י הלוי, בשם אדני).  את בני האמונים, שים ככוכבי מעונים, גם לאור מזרות, שבעת הנרות (הוא, יהמו שושנים).  איומתי מזרות ושמשים וכל שטרי מזרח, עבורך קבעתי עולם בלי נקרח (שמואל כהן, שבת ב' אח"פ, איומתי).  ורקיע הרקיע ועליו מים הזרים, ומאורות ומזרות עלי ארץ מזהירים (אופ' שבת בין יהו"כ לסוכ', יחו לשון).  גם מזרות שמים עש כימה וכסיל, לא ייטיבו גורל איש בער וכסיל (יל"ג, דור הולך). —  ומ"ר °מַזָּרִים:  בהתחדש לאחד מהם מכוכבי המזרים מצב מיוחד מן השמש יכפול חוזק איכות התקופה (בחינ' עולם ו ג).