* 1, מחצלים, ש"ז, — כֹפת כבד של עץ שבו הודק הטיח על הגגות וכדומה: שפין את הסדקין (של הגגות) ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל אבל לא במחלצים2 (מו"ק א י).
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 כך בנוסח' , וכן בערוך במחלציים, בשתי יודים, וכן בכ"י קויפמן, וכן במשנה שבגמ' ירוש'. ובכ"י מחצלים, וכן בהרי"ף ועוד ספרים קדמונים, ועי' זה הערך. ולעז הערוך קצולה, והוא מה שלעז רש"י את המלה מחצל בגמ' מכות ט: טרואילה, והוא כעין כף ישמש למרוח הטיט. ובערך מחצל הביא הערוך עוד פרוש אחר למחלצים: וי"מ מחלציים אגפיים של מעגילה וכך מפרש שפין את הסדקין במעגילה בלא מחלציים אבל עם המחלציים אסור. ע"כ. ופרוש זה יותר נאות לפי הצורה הזוגית של השם, אך הלשון דחוקה. והרמב"ם פרש כפרוש הראשון של הערוך: ומחלצים כלי ברזל שהבנאים מחליקים בו ובלשון עברי מקצוע. ע"כ. ש' קרויס (Arch. I, 325) רואה כמו"כ במלה זו את הכף למרוח הטיט וכו' וגוזרו מן וחלץ את האבנים, אך תשמישם של המחלצים אינם לחלוץ כלום אלא להדק את הטיט בהסדקים. ובעצם הדבר, אינו מסתבר שהכונה כאן היא לכף מרוח הטיט, כיון שבמקום שמדובר בענין הריגת נפש בשגגה (תוספתא מכות, צו"מ ב ג), שגם שם נזכרה אצל המעגילה מלה זו, רק, לפי קצת ספרים, בצורה אחרת, שם נראה ברור כי הכונה היא לכלי כבד, שמושכים אותו בחבל. ולכן יותר נראה בביאור מלה זו פרושו של רש"י וז"ל: עץ כעין רגל שדוחקו במעזיבה לסתום הסדקים, ע"כ, והוא כלי המצוי אצל הבנאים וכובשי הדרכים, והוא המבואר בפנים. וצ"ל שהיה נהוג אצלם זה הכלי גם בשני שוקים, ולכן הצורה הזוגית.