*, מיחם, ש"ז, מ"ר מֵחַמִּים, מֵחַמֵּי, — כלי לחמם בו מים: המיחם שפנהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו (שבת ג ה).  אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל (שם ג).  שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין והמחם באמצע (פסח' ז יג).  כסוי מחם שהוא מחובר לשלשלת (פרה יב י).  המערה ממיחם למיחם ומאילפס לאילפס ומקדירה לקדירה (תוספתא מעש"ר א ט).  דלי כדי למלאות בו לשתות המיחם כדי להחם בו לשתות (שם כלי' ב"מ ד א).  שעל היורות ועל הקומקמסין ועל מחמי המים ושעל הסדינין ועל המטפחות (ע"ז מג:).  דברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון היורות והקומקמוסין ומחמי חמין (שם עה:).  מעשה באשה אחת שנגנב מיחם שלה והלכה לקבול עליו לדיין ומצאתו שפות על גבי כיריים (פסיק' דר"כ, איכה).