ש"ז, סמי' מַחְסֵה, בכנ' מַחְסִי, מַחְסֵהוּ, מַחְסֵנוּ,  —  מקום שבו יחסה אדם, Zuflucht; refuge:  וסכה תהיה לצל יומם מחרב וּלְמַחְסֶה ולמסתור מזרם וממטר (ישע' ד ו).  הרים הגבהים ליעלים סלעים מַחְסֶה לשפנים (תהל' קד יח).  מזרם הרים ירטבו ומבלי מַחְסֶה חבקו צור (איוב כד ח). —  ובהשאלה:  כי היית מעוז לדל מעוז לאביון בצר לו מַחְסֶה מזרם צל מחרב (ישע' כה ד).  ןיי' מַחֲסֶה לעמו ומעוז לבני ישראל (יוא' ד יו).  אל תהיה לי למחתה מַחֲסִי אתה ביום רעה (ירמ' יז יז).  אלהים לנו מַחֲסֶה ועז וכו' על כן לא נירא בהמיר ארץ (תהל' מו ב=ג).  כי אתה יי' מַחֲסִי עליון שמת מעונך (שם צא ט).  עצת עני תבישו כי יי' מַחְסֵהוּ (שם יד ו).  ביראת יי' מבטח עז ולבניו יהיה מַחְסֶה (משלי יד כו). —  שָׂם מַחְסֵהוּ בפלוני, בטח בו שהוא יגן עליו:  צור עזי מַחְסִי באלהים (תהל' סב ח). —   שָׂם כזב מַחְסוֹ, חשב שהכזב יציל אותו:  שיט שוטף כי עבר לא יבואנו כי שמנו כזב מַחְסֵנוּ ובשקר נסתרנו (ישע' כח יה). —  מַחְסֵה כָזָב:  ויעה ברד מַחְסֵה כזב וסתר מים ישטפו (שם יז). —  ואמר המשורר:  על מה ידאג גבר משכיל לזמן עליו רעה חורש, מלב ימשה שהם אמר וביד לשון אותו חורש, ובצל מטע מדע יחסה יום תת מחסם אישים חרש (רמב"ע, תרשיש י כה), ר"ל שהם מחדשים להם מחסה בצל חֹרש. —  והשתמשו בספרות החדשה בהשם °מחסה מזרם להכלי כמו אהל קטן שישא אדם למחסה מהמטר (בן זאב, ערך רענענשירם). —  °ומחסה משמש להגן מהשמש:  הגגות בתבנית מחסה ומגן מקרני השמש (שבי"ע ב מד:).